איגרת האפסים

אנו מדברים על מעבר מקהילות קטנות ובודדות לקהילתמאמינים אחת. (ekklesia = כנסיה).

באיגרת האפסים א', ניתן לראות את המעבר לקהילה אחת גדולה "גוף אחד ורוח אחת כשם שגם אתם נקראת אל תקוות ייעודכם האחת, אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת, אל ואב אחד לכל…" ככל הנראה היו מתחים בתוך הקהילה ומהם נבע הצורך לאחד את הקהילה "וליישר קו" עם אמונה אחת.

אנו מדברים על אמונה שנולדת סביב אגן הים התיכון המזרחי מתוך ירושלים לסביבותיה, דרך פאולוס ושליחים נוספים שהפיצו את האמונה (עיקר פעילותו הייתה באסיה הקטנה, אזור טורקיה של היום). נדון אם כן באיך קבוצה זו של קהילות קטנות הפכה לקבוצת מאמינים אחד גדולה ונרחבת בתקופה של כ-300 שנה. הערכת החוקרים היא כי במאה הראשונה היו בין 5,000 ל-10,000 מאמינים בנצרות (קבוצה מצומצמת ושולית בתקופה זו מבחינת האימפריה הרומית שעל פי ההערכות כללה 60 מיליון איש, מתוכם כ-5 מיליון יהודים). זו יכולה להיות סיבה לחוסר העדויות ה"לא נוצריות" מתקופה זו.

העדות הקדומה ביותר שבידינו להתייחסות השלטון הרומי אל העולם הנוצרי היא מהמאה ה-12 של פליניוס הצעיר: מדען, איש ספרות ופקיד בכיר באסיה הקטנה. בשנת  112 הוא כותב לקיסר טריאנוס ומספר במכתבו על הנוצרים. הוא מספר כי אנשים אלה עוברים על החוק ואולם הוא אינו יודע על איזה סעיף בחוק הם עוברים וכיצד יש להעניש אותם. אין בשלב זה חוק מוגדר כנגד אמונה בישוע ובמשיחיות. הרומים ידועים באהבתם לכח, סדר ושקט תעשייתי, שאותו הנוצרים החלו להפר. הנוצרים נתפסו כקבוצה קטנה ולא מזוהה שהפרה את הסדר.פליניוס כותב לקיסר כי הנצרות היא "אמונה תפלה".Religio= משמעו דבר מקשר ותורם לחוסן הלאומי. Supersitio= משמעו כל דבר לא מוכר וחדש שאין לו מקום בסדר הרומי. כך למשל, היהודים היו גורם מוכר, ישות ידועה. הרומים ידעו על מה מבוססת הדת היהודית והיו לה יחסים מאופיינים עם האימפריה הרומית-היהדות היא דת מבוססת מסורת של אלפיים שנה. הרומיים קיבלו זאת מאחר וטענו כי דת מבוססת מסורת היא דת בעלת סדר וחוקים שניתן לחיות עמה בשלום.

הנוצרים לעומת זאת, החלו להציג עצמם ולכתוב כתבי הגנה = אפולוגיה (apologia).במאה ה-2 וה-3 הסופרים אשר כותבים את כתבי ההגנה האלה נקראים אפולגטיקנים (apologists). אחד הידועים שבהם הוא יוסטינוסמרטיר (165-100). מרטיר מציג את הנצרות כ"גזעהשלישי". הרומיים הם בני התרבות, מלבדם יש ברבריים והנוצרים הם הגזע "השלישי". בכך הנוצרים מפרידים בינם ובין היהדות בעלת המסורת והסדר מה שמטריד מאוד את הרומיים. בכתובו אל הקיסר, מרטיר כותב כי הרומיים מתנהגים בצורה בלתי רציונאלית ולא הגיונית כלפי הנוצרים. מאחר והרומיים אמונים על התרבות היוונית הם אמורים לדעת מהי תובנה והיגיון (logos). הוא ממשיך להטיח בהם כי הם מתנהגים בחוסר היגיון כמו בתקופת סוקרטס. הוא מסביר כי הנוצרים הם הלוגוס עצמו והם אלה שנוהגים בהיגיון, הוא ממשיך לנסות לשכנע את הרומים לכבד את הנוצרים, אולם ללא הצלחה.

יוסטינוס הפך את שם המשפחה שלו למרטיר. מרטיר משמעו עד/עדות (מרטיריום = martyrdom). זאת מאחר ובמעשי השליחים, ישוע אומר לשליחים כי הם יהיו עדיו: "אבל בבוא עליכם רוח הקדש תקבלו כוח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ".

השליח הראשון אשר מעיד עד שנסקל הוא סטפנוס, ה-"פרוטו מרטיר" (מעשי השליחים).

  • "המרטירים של צפון אפריקה" (180): במהלך המאה ה-2 וה-3 יש לנו עדויות רבות על הוצאות להורג של מרטירים נוצרים. אחד המפורסמים בהם הוא "המרטירים של צפון אפריקה" בשנת 180. במקרה זה ניתן לראות עדויות לפיהן הנציב הרומי דאז סאטורניניוס מעיד במשפט מול קבוצת מרטירים: "אנו אנשי דת והאמונה שלנו פשוטה-אנו נשבעים בשם אדוננו הקיסר ומתפללים בשלומו, (ומעלים קורבן) כפי שאתם גם חייבים לעשות…". הוא בעצם מציב שלושה תנאים להיות חלק מהעם הרומי. בתגובה עונה לו ספארטוס מנהיג הנוצרים כי אינו מאמין במלכות העולם של הרומים, וכי לא פשע בדבר-לא גנב, הוא משלם מס ופשעו היחיד הוא האמונה באלוהיו שלו.הוא מנסה להעביר לרומים את המסר כי אין להם ממה לחשוש מהנוצרים, ואולם באותה נשימה הוא אומר שהוא מאמין באלוהים שלו לא כי הקיסר אמר לו אלא כי יש אלוהים גדול ממנו שהוא "מלך מלכי המלכים".

חלק מהפשרה ההיסטורית הקלאסית בין העולם היהודי והעולם הרומי היה כי במקום להקריב קורבן אל הקיסר (שהיהודים לא יכלו לעשות) בבית המקדש העלו קורבן לשלומו-מעין "סטאטוס קוו" בין שני העמים.

טרטוליאנוס, אחד ממעצבי הנצרות הלטינית (225-160), הוא במובן מסוים היוצר של המילון הנוצרי הלטיני. הוא כותב על השבועה:

  • "השבועה (sacramentum) האלוהית אינה הולמת את זו האנושית, סמל המשיח את סמל השטן, מחנה האור את מחנה החושך, נשמה אחת איננה יכולה לשרת שני אדונים, אלוהים והקיסר" ("על עבודת אלילים", פרק 19).

טרטוליאנוס בעצם מצהיר כי הנוצרים אינם מנסים להתמזג עם העולם הרומי אלא לעמוד כנגדו. מונח נוסף אותו טבע הוא "צבא המשיח" (militia Christi).

עוד איש חשוב באותה תקופה היה התיאולוג אוריגנס (origen) שחי בין 185-254. הוא היה תיאולוג של הכנסייה ועסק הרבה בתיאולוגיה ובהיסטוריה. בשנות ה-30 של המאה ה-3 הוא עובר מאלכסנדריה לקיסריה ומלמד שם עד סוף ימיו. באחד מחיבוריו הוא מציג את הנצרות ומנסה להציג אותה ולהגן עליה: כאשר פגאני שואל מדוע הנוצרים אינם משרתים בצבא או בתפקידי האימפריה, הוא עונה כי "אנחנו, המתפללים באדיקות, יחד עם מעשי סיגוף ואימונים המלמדים אותנו לבוז לתענוגות ולא להכנע להם.. אנו נלחמים למען הקיסר. גם כשאיננו מתפקדים כחייליו, על אף שלוחצים עלינו, אנו נלחמים בשורותיו כיחידה נבחרת של אדיקות על ידי התפילות והתחנונים שאנחנו מעלים לאלוהים" ("נגד קלסוס").

שוב יש כאן ניסיון לגשר בין הנוצרים לאימפריה הרומית. ניסיון זה לא צלח ואוריגנס הופך למרטיר ומוצא להורג. (במסגרת הרדיפות אחר המרטירים במאות השנייה והשלישית). חשוב לציין כי בשום סר חוקים של הרומית אין חקיקה נגד הנוצרים. יש מעין הבנה סמויה בעולם הרומי כי הנצרות לא מוגנת ושאפשר תמיד לרדוף את מאמיניה ולהוציאם להורג.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

כדאי לדעת

איך למצוא ביטוח נסיעות לחול?

מתכננים את הטיול הקרוב שלכם בחו"ל? ההתרגשות בשיאה, ואתם בוודאי חושבים על כל הפרטים הקטנים. לא בכל יום ייצא לכם

בלוג

חומרי גלם לתעשייה הכבדה

התעשייה הכבדה היא תעשייה שמבוססת על חומרי גלם במשקל כבד כמו פלדה או נירוסטה. התעשייה הכבדה מייצרת במקרים רבים זיהום