האיום הבולשביקי

לא מדובר אמנם בדמוקרטיה הידועה לנו בימינו אך עדיין יפן עושה צעד מאוד חשוב. סיום התקופה מתוארך בערך ב-1931-1932. התקופה שתבוא לאחר  מכן תהיה שונה מאוד מהתקופה קודמת בעיקר עקב עלייה במעמדם ובכוחם של אנשי צבא ותחל נסיגה מהדמוקרטיה שאפיינה את יפן ב-20 שנה שלפני כן.

 

הלאומנות והמיליטריזם של 1930:

העולם מעמיד מכסי מגן שפוגעים מאוד בייצור יפני. בין 1929 ל-1930 יש ירידה של 50% בייצור של יפן. יש ירידה גם בשכר של השכירים בעיר, ירידה במחירי האורז והמשי. יפן מנסה להתמודד עם המשבר על ידי קיצוץ בהוצאות הממשלה אך זה לא עובד. הראשונים שמרגישים את המשבר הם מעמד ביניים והמעמד הנמוך והדבר יוצר תסיסה חברתית ואידיאולוגית. בשנות -30 נוספים לקבוצה של "הבלתי מרוצים" האיכרים, אנשי צבא וצי שצריכים יותר כסף אך לא מסכימים להגדיל להם את תקציב, איגודים. התקשורת היא הרבה יותר חופשייה בשנות -30 אך הרבה יותר מסיתה, היא הופכת לגורם מסית ולא לגורם מייצב.

בנוסף ההוצאות הגדולות על החזקת האימפריה היפנית מכבידים מאוד על קופת הממשלה וגורמים לסכסוכים עם אנשי צבא שדורשים עוד ועוד כסף. התחושה היא שהכוחות כלכליים לא יכולים להוציא את יפן מהמשבר. הקפיטליזם היפני גורם לעוני רב, ישנם פוליטיקאים מושחתים.

טענות כוחות אנטי-דמוקרטיים:

– "הדמוקרטיה אינה מתאימה עבור יפן"

– "הפוליטיקאים והזייבצו מושחתים"

– "הקפיטליזם ליברלי גורם לעוני רב"

– "פוליטיקאים ובירוקרטים אינם מסוגלים להתמודד עם המשבר"

– האיום הבולשביקי הוא מיידי"

 

מתעוררת תחושה שהדמוקרטיות לא יכולות לטפל במשבר הכלכלי. בתקופה זו מחפשים אשמים – הפוליטיקאים המושחתים, מפלגות שעשו את שימושן בבעלי ההון ובירוקרטיה שלא מצליחה להתמודד עם המשבר. להתמרמרות הזאת היה בסיס אידיאולוגי שנבנה במשך 60 שנה – הממשלה טיפחה את הרגשות הלאומיים והמטרה הייתה להקנות לעם רגשות לאומיים כדי שידעו להתמודד עם השינויים שמביאה איתה המודרניזציה אבל בשנות -30 פרויקט זה הצליח יתר על המידה ואנו מוצאים הרבה אנשים שקיצוניות לאומית כובשת את ליבם, בעיקר אנשים מאוד חשובים המקשרים בין הממשלה לעם כמו מורים, כהני דת שינטואיסטים, קציני צבא זוטרים.  האנשים הללו בד"כ היו גם חריפים ביותר בביקורתם כלפי שלטון. מנגד היו אנשים שהיו מוכנים להילחם למען עקרונות דמוקרטיים.

האידיאולוגיה הרשמית מתחזקת באותה תקופה – Kokutai, יחסי משפחה בתוך המדינה כאשר האב הוא הקיסר המייצג שושלת נצחית של קיסרים שמקורם הוא באלים, הקיסר הוא אמנם אינו כל יכול אך הוא אמור לפעול למענם.

ההוגה הבולט באותה תקופה הוא אדם בשם Kita Ikki. המשנה שלו הזינה הרבה מהפוליטיקה בשנות -30. הוא קרא לצעירים לתפוס את שלטון במדינה בכוח ולעשות מהפיכה. אותו הוגה נולד למשפחת סוחרים באי סאדו (נמצא בצפון מערב יפן) ואביו היה פעיל בפוליטיקה כך שהוא ספג פוליטיקה עוד מילדותו. הוא עובר לטוקיו מיוזמתו ומתגנב לשיעורים באוניברסיטאות. המשנה שלו היא תוצר של לימוד עצמי. בהגות שלו הוא משלב אידיאולוגיה גם לאומנית אבל גם סוציאליסטית – הספר החשוב ביותר שלו נקרא "תכנית להתחדשותה של יפן", מה שקורה שם זה פשוט רסטורציה שנייה, "הרסטורציה של שואה" (שואה = הקיסר).

לטענתו המציאות הפוליטית ביפן השתנתה – קמו תעשיינים ופוליטיקאים שמציבים את עצמם בין העם לקיסר והם פועלים רק מאינטרסים אישיים שלהם, הם למעשה חטפו את הקיסר ומדינה למטרותיהם שלהם. הדרך היחידה לשבור את זה היא באמצעות אלימות על ידי אנשים נחושים ופטריוטים שמוכנים להיאבק ואף למות למען יפן. הוא לא רואה את הקיסר כמשהו קדוש אבל הקיסר הוא בכל זאת חשוב לטענתו כי הוא ראש המדינה. הוא מקבל את הרטוריקה בדבר מלחמת המעמדות, רטוריקה סוציאליסטית שאומרת שיש מעמדות ואחד נלחם בשני, אבל בניגוד למרקסיסטים ולקומוניסטים הוא רואה במדינה משהו חשוב.  הוא רואה סוג של קדושה וייחודיות ביפן.

מה שמעניין במשנה שלו הוא התפקיד הבינ"ל של יפן – יש ליצור התחדשות לא רק ביפן עצמה אלא גם באסיה, ליפן יש תפקיד בינ"ל – לגרש את הזרים מאסיה.

העולם נמצא במשבר מוסרי ויש צורך במעשים קיצוניים כדי לגאול את יפן מהעולם. צריך להקים מדינה חדשה אשר תוכל לגייס את כל המשאבים בצורה רציונאלית ביותר, משאבים פיזיים ואנושיים לקראת מלחמה מתקרבת. לכן יש לפזר את הבית העליון, לבטל את האצולה, להלאים את רכוש תעשייתי גדול, חינוך לכל (כולל נשים), קיצור יום העבודה ל-9 שעות, העובדים ישתתפו ברווחים של המפעלים וכו'. יש פה לאומנות מעורבת בדרישות סוציאליות.

האידיאולוגיה שלו קסמה בעיקר לקצינים זוטרים בצבא שראו בו סוג של מנהיג רוחני. מיליוני צעירים אידיאליסטים אשר מאסו בשחיתות ובמצב הכלכלי הוקסמו מדבריו מכיוון שלאומנות יפנית הייתה אמנם רדיקלית אך מאוד פשוט להבנה.

האנשים המסוכנים יותר היו אלו שהתאגדו באגודות:

Sakurakai – איגדה בתוכה בעיקר קצינים זוטרים, כ-100 קצינים. הם בודקים כיצד ניתן להפיל את הממשל הדמוקרטי וכיצד ניתן לבנות ממשלה רדיקלית סוציאליסטית. הם מתכננים מספר פעולות אופרטיביות – הם רוצים לפוצץ את ביתו של ראש הממשלה וליצור הפגנות אך התכניות שלהם לא יוצאות לפועל בגלל התנגדות של קצינים בכירים. המטרה שלהם הייתה לזעזע את המערכת כדי לגרום לאנשים לבין שהם צודקים. מקים הקבוצה הוא אדם בשם Hashimoto Kingoro. הוא בסוף מלחמת עולם השנייה מוצא להורג, אחד מתוך 14 אנשים שמוצאים להורג.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים