המהפך הקומי

נאומו של גורגיאס על כבודם של העניים –

במציאות, דווקא כשאתה עני הסיכוי לפגוע ביושרה שלך הוא הרבה יותר גדול. הנאום הוא חלק מהתפיסה הרומנטית שהמחזה מטפח, שעל פיה האהבה יכולה לגבור על מכשולים כלכליים בעולם המתנהל בעיקר, אם לא רק על פי עקרונות כלכליים. סוסטראטוס מוכן להינשא לאישה שהוא מאוהב בה בלי לקבל כל נדוניה, וכל האהבה שלו אליה מבוססת על כך שראה אותה פעם אחת והתאהב בה מיד. הנכונות לוותר על המימד הכלכלי בשביל מישהי שהוא כלל לא מכיר חושפת את הצד הבלתי מתקבל על הדעת שבמחזה הריאליסטי הזה. באותו אופן, גם המהפך בגישתו של גורגיאס לסוסטראטוס שמתרחש תוך רגעים ספורים בלבד אינו נראה משכנע בקריאה עמוקה, אך יש לשים לב שתוך כדי צפייה במחזה הדבר כן יכול להתקבל על הדעת.

המהפך הקומי-

העיקרון המוסרי שהנחה את הדמויות הטובות במחזה מלכתחילה, העיקרון המוסרי של התנהגות הגונה גם כלפי אדם רע, הוביל לשינוי אצל קנימון – מגיע לו יחס מגעיל, והוא גם מבין שזה מגיע לו. אבל, האופי הטוב של יתר הדמויות גורם להן להעניק לו בכל זאת יחס טוב, וזה מרשים אותו וגורם לו לשנות את הנהגותו.

הדילמה המוסרית שהמחזה מתמודד איתה היא למעשה האופן בו אנו צריכים להתמודד עם אנשים שאנו לא מעריכים ולא אוהבים, אבל כן בוחרים להיות חלק מהמשפחה שלהם, או באופן כללי יותר – איך להתנהל באופן מוסרי בתוך מערכת רקובה. המסר המרכזי הוא שיש לשמור על סוג של יושרה, גם כשהאדם בצד השני לא שומר על יושרה. אבל במציאות, בניגוד לקומדיה, אנשים לא משתנים.

הנישואין המסיימים את הקומדיה בסוף הטוב –

הנישואים מהווים הוכחה לאופיו הטוב האמיתי של סוסטראטוס, בשל נכונותו לסבול למען אהבתו ולשאת בקושי הפיזי.

הנישואים הכפולים, המהווים פיתרון לבעיות הכלכליות של האחים העניים, משקפים מסר לפיו המצויינות האישית עולה בחשיבותה על הכסף.

גם המסר במילותיו של סוסטראטוס לקראת הסוף בכל הנוגע לקשר בין עמל ותוצאה, מייפה מעט מציאות שהיא כמעט לחלוטין בלתי אפשרית.

המחזה מסתיים במעמד הקומי של התעללות העבד והטבח בקנימון, המאיר באנלוגיה ניגודית את התנהגותם של האצילים בנפש שסייעו לו, ומהווה ביטוי נוסף לעיקרון של "מידה כנגד מידה".

 מבוא לתיאטרון רומא

הקשר בין תיאטרון רומא לתיאטרון יוון מאוד הדוק, והמעבר ביניהם מאוד חלק.

התרבות הרומית

המאפיין המרכזי של התרבות הרומית הוא ההתנגשות בין העליונות הפוליטית שרומא השיגה, לאחר שהפכה להיות המעצמה הגדולה היחידה במזרח התיכון, לבין הנחיתות התרבותית של רומא. זהו מצב א-נומלי שבו מדינה הגיעה מאוד מהר ל"טופ-הפוליטי", לפני שהגיעה לאיזשהו שיא תרבותי – זו היתה אומה חסרת תרבות, חסרת חינוך. אחרי שרומא כבשה את יוון, שהיתה ה-מרכז התרבותי של המרכז העתיק (גם אחרי נפילת אתונה), הפער הזה בלט עוד יותר. ביוון המצב הפוך – נחיתות פוליטית ועליונות תרבותית.

התגובות היו שונות – תגובה ראשונה: "לא צריך תרבות, צריך רק כוח". העניין ש"כוח זה חשוב" נשאר אצל הרומאים הרבה מאוד זמן.

התרבות הרומית השפיעה בסופו של דבר בצורה מאוד מאוד חזקה על התרבות המערבית (עד סוף המאה ה-19 אנשים משכילים ידעו לטינית וקראו טקסטיים רומים במקור). אז מה קרה שם?

ברומא נוצר מודל של תרבות חדשה מול תרבות גדולה שהיתה קיימת לפניה. אצל היוונים זה היה קיים במידה מסוימת מול המזרח, מצרים. המיתולוגיה היוונית לפחות מספרת שהיוונים הלכו למצרים והביאו משם את החכמה המצרית. בכל זאת, היוונים תפסו את עצמם עם הרבה מאוד גאווה. לעומת זאת הרומים היו מודעים לנחיתות שלהם, והם הגדירו את התרבות שלהם כתרבות שבאה "לחקות תוך התחרות". כשהרומאים התחילו לשאוף למצוינות תרבותית, הם פשוט שאפו להיות "הומרוס השני" או משהו דומה לזה. זה הפך להיות המודל של כל התרבויות בשפות הורנקולריות באירופה (מה שדנטה עשה עם האיטלקית בהשוואה ללטינית, כשרצה להיות "טוב יותר מוירגיליוס", זה מה שהצרפתים עשו בהשוואה לטרגדיה היוונית). תרבות גדולה, על פי המודל הרומי שאומץ ע"י הרבה תרבויות אחרות, היא תרבות שלוקחת תרבות גדולה אחרת, ומעבדת ומתאימה אותה לעולם הרלוונטי. לכן, יש חשיבות גדולה לתרגום ולעיבוד של יצירות מוקדמות.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים