התארגנויות פוליטיות

Kawakami Hajime – ההוגה הסוציאליסט החשוב ביותר ביפן, הוא כלכלן במקצועו אך הוא מעניין כי הוא עוסק בפן ההומניסטי של הכלכלי, כיצד ניתן להשתמש בכלכלה כדי להטיב עם החיים של בני האדם. היה כלכלן באונ' טוקיו, גם הוא למד במערב. בשנת 1915 חוזר מאנגליה ליפן והוא מפרסם חיבורים הנקראים "סיפורי עוני" שם הוא מדבר על הצד הכלכלי והעוני של התושבים כאשר לדעתו העוני נגרם על ידי ייצור לא מתוכנן של המשק, הקצאה מותנית של המשאבים – במקום לייצר מוצרי צריכה שאנשים צריכים מייצרים מוצרי מותרות. הוא ממליץ לשנות את תכנון הפעילות הכלכלית אבל מבקרים אותו על כך שהוא עוסק יותר מדי בצדדים הכלכליים ושנים לאחר מכן הוא מפרסם מאמרים שמעצבים את החשיבה הסוציאליסטית ביפן. הוא מפוטר מאונ' טוקיו אבל הוא יושב בביתו ועד מותו בשנת 1946 הוא נותר מסוגר בחדרו, גם בתקופת המלחמה הארוכה, והוא כותב ספרים ומאמרים. מעניין שהוא לא נאסר, גם בשיא המיליטריזם ביפן.

The rise of a new urban middle class –

דיברנו על שני ראשי ממשלה מאוד כריזמטיים וחשובים – Hara Takeshi ו- Kato Komei.

תקופת טאישו מאופיינת בהתארגנויות פוליטיות גם מחוץ לפוליטיקה – החקלאים מבינים שאם הם יתארגנו הם יוכלו להיטיב עם מצבם. הם מקימים ארגון ארצי של החקלאים בשם Zenkokunominlumai.

קבוצה שנייה עליה דיברנו היא קבוצת ה-Burakumin. זו קבוצה שספגה המון אפליה וגם הם מבינים שהתארגנות יכולה להיטיב עם מצבם. בשנת 1922 הם מקימים את אגודת ה- Suhiheisha (אגודת השיוויון). דוגמא נוספת עליה דיברנו היא תחיית השמאל היפני – היא נסגרת ונאסרת באותו יום אבל בכל זאת זה מראה על תחיית השמאל, הכוח האינטלקטואלי של אותם אנשים הוא מאוד חזק.

התחלנו לדבר על שני דוברים מייצגים של התקופה:

Yishino Sakuzo – ליברל. האינטלקטואלים היפנים עושים דברים מעניינים – הם מנסים למקם את המציאות האמפירית של יפן בתוך התפתחויות גלובליות עולמיות, הם מנסים להתאים את המרקסיזם למציאות יפנית. הם רואים את ההתפתחויות שקורות ביפן כחלק מהתפתחויות עולמיות. מדובר במרצה באוניברסיטת טוקיו, הוא מפתח מחשבה ליברלית, הוא אומר שמה שקורה ביפן זה לא דבר חריג או מיוחד, יפן היא חלק מההתפתחות העולמית ושיש לאמץ דמוקרטיה, הזכויות של היחיד הן מאוד חשובות. הבעיות: ה –Kokutai. הוא אומר שלא משנה איפה נמצא כוח מבחינה פורמאלית אלא מה שחשוב הוא שהכוח נמצא בידי העם. הוא קורא לזה Minponshugi – זהו צו ההיסטוריה עבור יפן.

Kawakami Hajime – עיתונאי מאוד מפורסם וכלכלן באוניברסיטה. הוא מפרסם המון מאמרים. הוא חוזר ליפן לאחר שהות ממושכת באירופה, הוא מפרסם מאמרים תחת הכותרת "סיפורי עוני" – הוא לא מדבר על הצד ההומניסטי אלא על הצד הכלכלי, הוא אומר שעוני הוא מחלה בדמוקרטיה של המאה ה-20, הוא אומר שהטעות היא בייצור מוטעה. הפתרון הוא תכנון מחודש של הקצאת משאבים, זהו פתרון מרקסיסטי. בחלק אחרון של חייו לאחר שמבקרים אותו על שהוא עוסק רק בצד הכלכלי של העוני, הוא מתחיל לעסוק בסדרה נוספת של מאמרים העוסקים בצד המוסרי של העוני. הוא נאסר ויושב בכלא ובצאתו הוא חוזר לכתיבה עד למותו בשנת 1926. בעוד שהשלטונות יכלו להתמודד עם מחשבות ליברליות יפניות, הסוציאליזם נחשב להרבה יותר מסוכן, הוא נחשב לסיכון אידיאולוגי מוחלט על המדינה היפנית החדשה. התגובה כלפי הסוציאליזם הייתה הרבה יותר נוקשה – הפגנות מפוזרות על ידי משטרה, סגירת כתבי עת, איסור על הקמת מפלגות קומוניסטיות וסוציאליסטיות.

מקרה מפורסם של תגובה ממשלתית הייתה המעצר של 24 אנשים יפנים ממפלגה קומוניסטית בטענה כי הם זממו לרצוח את הקיסר. הם הוצאו להורג עקב הדעות שלהם ולא באמת בגלל מה שהם עשו.

כחלק מניסיונות השבירה של הממשלה היא מחוקקת חוק דרקוני שאוסר על פעולות פוליטיות שנוגדות את ה-Kokutai. זו חוק דרקוני מפני שהוא אפשר לאסור הרבה דברים שאינם מוגדרים, כל פעילות שנוגדת כביכול את ה–Kokutai. ניתן היה לתת לחוק זה פרשנות מאוד רחבה. למרות שמדובר בנסיגה מהרוח הדמוקרטית באותה תקופה עדיין חוק זה נחקק בתקופה של ראש הממשלה Kato שנחשב לאדם הדוגל בדמוקרטיה, איך יכול להיות?

הוא רצה להעביר מספר חוקים חדשים ביניהם צמצום הכוח של הבית העליון ולכן הוא היה צריך להגיע לפשרה עם השמרנים ולחוקק את החוק הזה.

 

צמיחת מעמד בינוני חדש – מגיעים משתי קבוצות מרכזיות: צאצאים של ה–Chonin מתקופת אדו וצעירים מלומדים המועסקים בתפקידי ניהול בסקטור הפרטי והציבורי.

Ginza – רובע של תרבות מעמד הביניים. רובע נוסף של תרבות עממית הוא Asakusa.

להתפתחות של המעמד הבינוני יש לא רק חשיבות צרכנית אלא גם חשיבות פוליטית – אחת הטענות של וובר (סוציולוג גרמני) היא שהמעמד הבינוני תומך בדמוקרטיה כי הוא רוצה לשמר את מעמדו. יש פה קבוצה עירונית המשנה את הרכב האוכלוסייה ביפן.

שתפו פוסט זה