כדאי לדעת

פנתאוס

  לעומת דיוניסוס, פנתאוס, שליט תבאיי, מייצג במחזה איזשהו מובן של סדר. פנתאוס מתאר את המצב בעיר כמהפכה, שכן כל

סוף המחזה

  לאורך כל המחזה, עולה שאלת אמינות דבריהם של אנשים. לכן, כשהשליח מופיע, לא ברור אם הוא מדבר אמת, וקליטיימנסטרה

שיר נוסף של המקהלה

 – השיר נחלק לשניים: חלקו הראשון דן באפרודיטה ובארוס וחלקו השני מתייחס לאירועים המתרחשים לעיני המקהלה: הופעת קליטיימסטרה, איפיגניה ואורסטס.

על המחזה

  מעבר להצגת הקטנוניות והקטנות האנושית, ייחודו של המחזה הוא בכך שיש משהו לא ברור באופן שבו הוא בנוי. יש

נאופטולמוס

נאופטולמוס מתלבט אם ללכת משם עם הקשת, והמקהלה מתערבת ומורה לו לגנוב את הקשת בלי שום היסוס, כי זו תוכנית

הקשר בין זמן ומרחב

הריקבון האמיתי, כפי שעולה מהמחזה, הוא לא הריקבון בפצע של פילוקטטס אלא הריקבון "בנפש האנושית". דווקא בעל הפצע המרקיב הוא

הקאירוס

  במחזה יש נבואה לפיה אם איאס ישרוד את היום הזה (יום המחזה), הוא ישרוד גם הלאה. אבל איאס לא

אודיסאוס

אודיסאוס כצופה והמסר לקהל – הצופים בתיאטרון מצויים בעמדה שדומה למצב של האלים – בחלק מהמקרים הם יודעים מה יקרה

חוסר האונים האנושי

בני האדם כקורבן של האלים – "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – אגממנון נרצח כנקמה על מעשה אביו, כעונש

המיתוס של מלחמת טרויה

המיתוס של מלחמת טרויה, והבחירה הטראגית במיתוס – המחזה מציג "שיבה רעה" ממלחמת טרויה (בדומה לאודיסיאה). המלחמה היתה מרכזית בעיצוב