השאלה שנשאלת היא איך יכול להיות שיתנו לקיסרים כל כך צעירים לשלוט? חלק מהקיסרים היו אפילו בני 7. התשובה היא שזה רק פורמאלי, הקיסרים הללו מעולם לא היו בעלי הכוח, הם היו סוג של בובות שהשינויים נעשים בשמם. זה לא אומר שהם לא היו חשובים, הם היו מאוד חשובים – בשמם נעשה הכל. כאשר השלטון נתפס על ידי קבוצה אחרת לא צריך להרוג את הקיסרים כי הם לא באמת מחזיקים בכוח, ניתן לעשות דברים בשמם.
הסמוראים במייג'י השתמשו באותה צורה בקיסר כפי שעשה השוגון רק שפה השימוש היה בצורה הרבה יותר חודרנית.
מיד לאחר שהשלטון נתפס היו לשליטים החדשים מספר בעיות מאוד גדולות – פנימיות וחיצוניות. מבחינה פנימית היו יריבויות בין הדאימיואים השונים, היררכיה חברתית מסוכנת ומבחינה חיצונית הזרים שעלולים להעמיק את חדירתם. השאלה הייתה האם הולכת לפרוץ מלחמת אזרחים חדשה שתפיל את יפן לרגלי הזרים.
מעבר לכך היה את סונו ג'וי – לכבד את הקיסר ולגרש את הברברים. הדגל שבשמו הם לחמו כעת עומד במרכז, הדבר הראשון שהיינו מצפים שהם יעשו זה לגרש את הזרים. הם לא עושים את זה ועל כן הם צריכים להסביר ליפנים למה הם לא עושים את זה? מדובר בחולשה מוסרית. אין ספק שמדובר במשימות מאוד קשות עבור השלטון החדש.
היו קיימות מספר אפשרויות:
- ליצור מעין קונפדרציה של דאימיו – כאן ההאן של טוסה מציע להקים קונפדרציה של דאימיו ושם יתקבלו ההחלטות. לטוסה זו הייתה הזדמנות טובה – מדובר בהאן קטן שחשש מאוד מההאנים הגדולים שאוחזים בשלטון.
- שלטון הקיסר – בזמנים קשים אלה הדרך היחידה לאחד את העם זה לפנות לרגשות הדתיים או הקיסריים ולהגיד שהקיסר ישלוט, המושכות יהיו אצל הקיסר.
- ליצור שלטון חדש ששונה מצורה רדיקלית מקודמו.
מה הם עשו? בחרו באפשרות השלישית.
מי היו המנהיגים?
אם מסתכלים על המנהיגים המרכזיים שהנהיגו את כל הרפורמות מדובר בסמוראים מהמעמד הנמוך והבינוני שהחליטו שהם צריכים להציל את יפן מגורל שנכפה על שכניה מהזרים.
זו הייתה האוליגרכיה שהנהיגה את יפן בעשורים שלאחר מכן. לא מדובר בקבוצה של אינטלקטואלים ליברלים אך בהחלט מדובר ברופרמטים, אנשים שרצו לשנות. אמנם הם לא הסכימו על הכל והיו ביניהם המון יריבויות אך כולם רצו לעשות שינוי ביפן.
אם מנסים לחלק אותם לקליקות אז ניתן לזהות בתקופה זו מספר מנהיגים ראשיים:
- Kido Koin – סמוראי מההאן של צ'ושו. היה בן לסמוראי גדול, היה תלמידו של יושידה שוין, למד מההולנדים בנגאסקי, הושפע מהרעיונות של לימודי מיטו. הוא הצטרף ללחימה של הסונו-ג'וי בסמוראים האחרים. הוא הנהיג את הקבוצה של צ'ושו בתחילת תקופת מייג'י.
- Okubo Toshimichi – סמוראי מההאן של סצומה. עבד אצל פקיד של הדאימיו שלו, הוא היה ממעמד סמוראי נמוך ולכן הוא לא יכל להתקדם בסולם הדרגות מעבר להיותו פקיד פשוט יחסית אך לאור הכישרון שלו הוא הצליח להתברג לתפקידים בכירים יחסית. הוא שיחק תפקיד מרכזי בשיחות הפיוס שהביאו לאיחוד של צ'ושו עם סצומה. ב-1878 הוא נרצח על ידי סמוראים מההאן שלו, סצומה כי הסמוראי חשב שהוא מנהל רפורמות שפוגעות בזכויות הסמוראים.
- Iwakura Tomomi – נולד בקיוטו למשפחת אצולה בקיוטו, משפחה המקורבת לקיסר. הוא היה מאוד מוצלח באופן יוצא דופן וגילו זאת כבר בצעירותו הוא אומץ על ידי משפחה איווקורה וקיבל את שמה. אותו אדם היה פוליטיקאי, מה שנעיין אותו לה היה אידיאולוגיה חזקה כל כך מכיוון שלפעמים הוא דווקא תמך בשוגון במאמצי הפשרה שלו, לאחר מכן תמך בקיסר ובסוף הצטרף לצ'ושו וסצומה. בגלל קרבתו לקיסר הייתה לו השפעה עצומה על מהלכי המדינה.
מדובר באנשי פעולה פרגמאטיים, קשה להדביק להם אידיאולוגיה ברורה למעט הרחקת יפן מהאיומים החיצוניים.
הנקודה הראשונה שיש להקדים ולומר לפני שמדברים על הרפורמות היא שמהפיכת מייג'י בניגוד למהפכות אחרות רבות בעולם הייתה מהפכה מלמעלה – מהפכה שהונהגה על ידי המנהיגים שתפסו את השלטון ולא להפך, זה לא בא מתוך קריאה לאור שינויים פנימיים.
מנהיגי המהפכה הזאת דחפו לשינויים רדיקליים גם כאשר אותם שינויים יכלו לפגוע בהם, בסביבה לשם ובמעמד שלהם מבחינה אישית.
המנהיגים ניצבו בפני מספר רב של משימות:
איחוד פוליטי ואחידות בירוקרטית:
יצירת מדינה ריכוזית שניתן לשלוט על כל חלקיה ולא אוטונומיה לכל האן. אם רוצים ליצור מדינה מאוחדת הבעיה המרכזית היא שההאנים עלולים להתנגד, הדאימיו בהאנים – למה להם לוותר על הצבא? על המיסים שהם גובים? מדובר במהלך מאוד מסוכן מכיוון שההאנים האלה מחזיקים בצבא, מיד אחרי ההפיכה של מייג'י הצבא של השלטון היה יחסית קטן, מורכב מ-4 ההאנים שבשלטון. בכל זאת השלטון הצליח לעשות את השינוי הזה וזה אחד הפלאים של הרסטורציה של מייג'י. איך הם עשו זאת? על ידי פיתוי ועל ידי פנייה לרגש הלאומי – מה שנעשה נעשה בשביל הקיסר כי יפן נמצאת במצב מסוכן ויכולים לכבוש אותה, הם דיברו על ליבם של הדאימיו בנוגע לצורך בשינוי. הם קראו להם להחזיר את האדמות בצורה "סמלית" לקיסר. הראשונים שעשו זאת היו 4 ההאנים שבשלטון, הם הכריזו על החזרת האדמות שלהם לקיסר כדי לשמש דוגמא להאנים האחרים. ההאנים אפילו הרסו את המבצרים שלהם. בנוגע לפיתוי – הם אמרו לדאימיו שהם ימנו אותם למושלים וגם ייוועצו בהם בנוגע לפוליטיקה הלאומית. מה שנוצר זה שיפן חולקה מחדש ל-72 מחוזות (קן – Ken). בתור מושלים הם יוכלו לקחת לעצמם 10% מהמיסים המקומיים, השיטה הזאת עבדה בצורה הדרגתית אך מצוינת. בשנת 1871 הקיסר הכריז באופן רשמי שכל האדמות הושבו עליו בחזרה, 3 שנים לאחר תחילת המהפכה.
ביסוס מערכת אדמיניסטרטיבית שתשלוט על המחוזות שנוצרו והעברת הרפורמות השונות ביפן:
כאן היו ניסיונות וטעיות, היו רפורמות שנכשלו. ב-1871 הם יצרו מעין מועצה שתנהל את יפן עם מספר משרדים ותת משרדים. רק ב-1875 הם יצרו קבינט ממשלתי שבראשו עומד ראש ממשלה המנהל את המשרדים. מדובר בשינויים אדירים שיצרו את היסודות הבירוקראטיים ביפן המודרנית.
מבחינת הפקידות בטוקיו – 4 ההאנים ניסו להכניס כמה שיותר אנשים משלהם לתפקידי הפקידות, בלי פקידים לא ניתן לבצע רפורמות, חייבים את שיתוף הפעולה שלהם.