קביעת סמליים לאומיים

בשנת 1891 כבר נקבעים טקסים בכל רחבי יפן בהם הקריאה של המנשר הזה ושירת ההמנון היפנים. הפטריוטיות באה לידי ביטוי במיתוסים כמו מיתוסים של גבורת תלמידים ומורים שהלכו באש בוערת בזמן שביה"ס עולה באש על מנת להוציא את המנשר ותמונת הקיסר מהכיתות וזאת כדי שלא יקרה להם כלום.

Imperial Military Reserve פנסיונרים צבאיים שבהתנדבות או תמורת שכר נמוך היו מגיעים לבתי הספר ביפן, מדברים על הצבא, מלמדים על הצבא, מדגישים את חובת הפטריוטית והנאמנות כלפי הקיסר. המטרה לא הייתה ליצור קבוצת לאומניים קיצוניים אלא ליצור תודעה לאומית שלא הייתה קיימת ביפן כלל. לאחר כמה שנים זה יבוא כמו בומרנג והאזרחים הופכים ללאומניים יותר מהממשלה, שום דבר לא מספק את האוכלוסייה והיא הופכת ליותר לאומנית מההנהגה.

אלמנט חשוב נוסף בהפיכתה של יפן לקולקטיב לאומי הוא על ידי הדת – אם מסתכלים על מהפכות לאומיות בעולם לא תמיד השתמשו בדת והיא אף הייתה מוקד לביקורת, אבל במקרה של יפן הניסיון היה הפוך – לא הייתה הפרדה בין דת למדינה לפני כן, הדת הרשמית הייתה הדת הבודהיסטית אבל בתקופת מייג'י מתחיל תהליך מאוד קיצוני והוא ביסוס דת השינטו בתור דת לאומית, הדת הלאומית של יפן (Kokka Shinto  = מדינת משפחה + שינטו = מדינת שינטו משפחתית).

שינטו – קצת שונה מדת, זוהי מסכת של אמונות וטקסים בעיקר אשר התקיימו ומתקיימים בכל רחבי יפן בעלי מידה רבה של הזדהות מקומית. מדובר במסכת של אמונות מאוד לא היררכית, אין קשר בין המקדשים השונים ואין היררכיה בניהם, אין היררכיה בין כהני הדת. לכל כפר יש את המקדש לו עד לתקופת מייג'י. התפיסה הדתית של היפנים העוסקים בטקסי השינטו היא פרקטיקות מקומיות, זוהי דת חקלאית – הרעיון הוא שיש להתפלל ולקיים את הטקסים כהלכתם על מנת שהגשם ירד בעיתו ו-7 מיליון אלי השינטו לא יתרגזו יותר מדי ויגרמו לנזקים. העוסקים בפרקטיקות של השינטו לא בהכרח נמנעו מלעסוק בפרקטיקות בודהיסטיות, היפנים לא ראו בכך בעיה. השינטו לא עוסק כל כך בשאלות של מוסר וזה חשוב לדיון שלנו – הוא עוסק בטקסים העוסקים בטהרה במיוחד כי התפקיד שלהם הוא תמיד להפיח את האלים, אין להם משנה סדורה, הם לא עוסקים בהלכות שבין אדם לחברו. השינטו לא עוסק במוסר אלא עוסק אלים. אין גם טקסטים כתובים לשינטואיסטים.

 

הרעיון של הנהגת מייג'י הוא לקחת את האמונות הללו ולהפוך אותן לדת הלאומית של יפן – קישור הנתינים לשינטו לא יהיה קישור רק של אמונה אלא גם של לאומיות. בתקופה זו השינטו הייתה הרבה פחות פופולארית מהדת הבודהיסטית. כחלק מהאיסור על הנצרות כולם היו חייבים להירשם במקדשים בודהיסטים. אז למה דווקא השינטואיזם היא הדת הלאומית?

כי למרות שהבודהיזם קיים 1500 שנה ביפן הוא עדיין משהו מיובא, הבודהיזם הוא לא יפני אלא הוא מגיע מסין. היה רצון לחפש אחר "דבר שהוא שלנו", את האמונות של השינטואיזם אין במקומות אחרים בעולם.

הממשלה מסדירה ארגון לאומי של השינטו כשהמרכז נמצא בעיר איסה (Ise), המטרה הייתה ליצור היררכיה מסוימת בין מקדשי השינטו. לבודהיסטים זה היה קיים כל הזמן, לפני מייג'י זה לא היה קיים בדת השינטו, אין הבדל בין מקדש אחד לשני. הם  מנסים ליצור ארגון גג והיררכיה בשינטואיזם.

בנוסף משתנה המעמד של כהני דת השינטואיסטים – עד אז כהונת דת שינטואיסטית זה היה דבר שעובר בירושה, כאן לוקחים את כהני הדת והופכים אותם לעובדי מדינה.

השינטואיזם הופך להיות מאוד פעיל בתקופה זו במובן זה שהוא מתחיל להמציא דברים חדשים. דוגמא: טקס חתונה. בתקופת מייג'י השינטואיזם מתחיל להציע קיום טקסי חתונה, הטקסים היו מתקיימים בעבר אבל מסיבת החתונה לא הייתה קיימת. החתונה הייתה רק רישום והסדרים חברתיים, לא הייתה חגיגה. בתקופת מייג'י מתחיל הרישום בעקבות ה-Koseki וכאן השינטואיזם מציג טקסי חתונה להמונים, לשם זאת הוא ממציא טקס.

יחד עם זאת לא היה קל כל כך לנתק את החיים הבודהיסטיים מיפן, גם לאחר ניסיון לשרוף מקדשים בודהיסטיים עדיין לא היה ניתן לנתק את הבודהיזם מהאוכלוסייה היפנית.

 

קביעת סמליים לאומיים:

  1. הפיכת דגל השמש העולה – הינומארו. דגל זה מסמל את אלת השמש.
שתפו פוסט זה