קומודור פרי

דיברנו על האתגרים שניצבו בפני ממשלת יפן.

האתגר הכלכלי – בסיס הומניטארי רעוע, אין סחר חוץ, מעמד לא יצרני גדול.

האתגר החברתי – איבה של חלק מההאנים, מרידות איכרים, חלוקה לכתות דתיות, חקלאים ללא אדמה (תופעת אריסות), מעמד עירוני מבוסס מול סמוראים ממורמרים.

האתגר האידיאולוגי – אידיאולוגיות שחותרות תחת האידיאולוגיה הניאו-קונפוציונית, מתפתחות שלוש אסכולות מרכזיות: לימודי לאום, לימודי מיטוגקו (מילת המפתח היא Kokutai – המבנה הלאומי, יש להסתכל על המדינה כעל גוף בעל ראש, ידיים וכו') ולימודי הולנד (החל מסוף המאה ה-18 החשיבות שלהם היא בהעברת ידע מערבי ליפן, ניתן לפרש את העולם ולסדר את הפוליטיקה והחברה לא רק על פי החוכמה הסינית אלא באמצעים מדעיים, נשארה אסכולה מאוד קטנה ואפילו משנית).

 

ראינו שהאתגרים החיצוניים גם הם זעזעו את המערכת השלטונית הזאת- בעיקר אוניות רוסיות שמפחידות את הצבא היפני, למזלם של היפנים נפוליון הציל אותם מהרוסים. בנוסף יש את מלחמות האופיום בהן בריטניה מכה את סין הגדולה והחזקה, ערש התרבות והחוכמה הגדולה – היא כופה עליה הסכמים משפילים. יפן רואה את זה וזה יוצר חששות גדולים אצל יפן.

לאחר מחשבה הוחלט מצד אחד ללמוד יותר מההולנדים כדי להתכונן למה שיהיה אך מצד שני גם לחזק את ההסתגרות יפנית, ההחלטה הייתה להטביע כל אנייה שאיננה יפנית.

 

הלחץ החיצוני מגיע לשיא במחצית המאה ה-19, ב-1953 4 אוניות אמריקאיות עוגנות במפרץ קרוב לאדו הבירה ומבקשים להעביר איגרת לקצין הצבא. באיגרת יפן מתבקשת לחתום על הסכם שלום עם האמריקאים. בעקבות החולשה של יפן לעומת ארה"ב מביאה את השוגון להבין שהתנגדות להסכם תביא לעונשים כלפי יפן. הדרישה של ארה"ב הייתה צנועה – ביקש שאוניות אמריקאיות יצטיידו ביפן בדרכם למסחר עם סין, הבקשה הזאת הייתה הרבה יותר מזה – זו הייתה דרישה ברורה לשים קץ לבידודה של יפן. היה ידוע שיפן הייתה מסוגרת ולא ניתן היה להיכנס אליה. יפן עמדה בפני שינוי רדיקלי וההחלטה של השוגון הייתה האם להסכים להסכם ולשים קץ לרעיון ההסתגרות או להשיב מלחמה על פי עקרונות הסמוראים.

קומודור פרי (הקצין האמריקאי) ירה קרוב לחופים כדי להודיע על בואו ולהראות את הרושם שלו, היה מדובר בתותחים גדולים. לעומת היפנים שהיו להם מעט מאוד תותחים וחלקם אפילו לא פעלו אלא היו שם בשביל הרושם. קומודור פרי ביקש להיפגש עם הקיסר מכיוון שיש לו איגרת רשמית מנשיא ארה"ב פילמו, פרי דרש למסור את האיגרת לקיסר וזה מראה על חוסר הבנה בסיסית של פרי לגבי מה שקורה ביפן –הוא חשב שמי ששולט ביפן הוא הקיסר למרות שהקיסר בכלל לא יודע מה מדובר באיגרת. קומודור פרי ידע מעט מאוד על היפנים, הידע שלו התבסס על יומנים של מערביים שהתגורר לתקופות מסוימות ביפן. פרי ראה ביפנים כמפגרים ונחותים.

 

התקשורת עם קומודור פרי לקחה הרבה זמן אך פרי התעקש לא להישאר במקומו ולהגיע רק לנגסאקי. הוחלט שפרי ירד אל החוף, ימסור את האיגרת הדחופה ליפן לנציג שיתן אותה לשוגון. פרי מחליט להפחיד את היפנים, הוא בוחר מספר מלחים שיהיו שומרי הראש שלו ששניים מהם היו שחורים, הוא יורד לחוף עם שומרי הראש ועם המון מתנות. לעומת זאת גם היפנים ניסו לעשות רושם – עמדו עם בגדי משי, ערכו מסדר צבאי, לקחו לוחמי סומו שיהוו שומרי ראש וביקשו אפילו מפרי לתת לאחד הלוחמים אגרוף. המפגש לא היה מתוח כלל אלא הרבה יותר נינוחה. לפני שפרי עוזב הוא אומר ליפנים שהוא נותן להם את האיגרת וחוזר בעוד שנה, כשיחזור בעוד שנה הוא מבקש שיתנו לו תשובה בנוגע לבקשות שלו להיכנס למקומות נוספים מעבר לנגסאקי.

היפנים לא יודעים איך לנהוג – הצבא האמריקאי חזק יותר מהסמוראים. הסכנה היא שהיפנים פותחים את יפן, מאפשרים לפרי להיכנס ובכך מערערים את הסדר החברתי, היא יכולה להוציא שדים מהבקבוק ולערער את השושלת של טוקוגאווה.

פרי חוזר לפני שעוברת שנה (10 חודשים) ובהתאם להבטחתו הוא חוזר עם כוח צבאי גדול הרבה יותר מהפעם הקודמת. הוא מגיע עם 9 אוניות צבא, לצבא השוגון לא היו שום אניות, אפילו התותחים על החוף היו מזויפים. לשוגון לא הייתה ברירה אלא לאפשר כניסה של ארה"ב ליפן.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים