קשיים כלכליים המתעוררים ומערערים את היציבות

יפן מגיעה לשנות ה-20 כאשר היא מדינה מתועשת, מתקדמת, הם בונים אניות, מייצרים טקסטיל, מציידים את האירופאים בתחמושת וכו'.

ישנם קשיים כלכליים המתעוררים ומערערים את היציבות:

  1. אינפלציה –  המחירים עלו וכך התקיימה אינפלציה. כך שלצד התפוקה והעלייה ברמת החיים התקיימה אינפלציה גבוהה ששחקה חלק מההישגים הכלכליים.
  2. מזון  –  מדובר בתקופה של עיור אך גם גידול באוכלוסייה וכך אין מספיק מזון להאכיל את הפיות הרעבים. מצד אחד יפן מעודדת הגירה של יפנים ומצד שני גם מייבאת מזון ממדינות אחרות.
  3. בשנת 1923 מתרחש משבר גדול – רעידת האדמה הגדולה של האזור קנטו (ליד טוקיו), זוהי רעידת האדמה ההרסנית ביותר בהיסטוריה היפנית, אף יותר מהצונאמי משנה שעברה. מדובר ברעידת אדמה חזקה שהחריבה את מרבית העיר טוקיו. לא רק רעידת האדמה החריבה אלא שהיא התרחשה בשעה מאוד בעייתית, ב-12 בצהריים – שעה בה היפנים נוהגים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם וכך מרבית טוקיו נחרבה לאו דווקא בגלל רעידת האדמה אלא בגלל השריפות שהשתוללו בעיר למשך כמה ימים.  מספר ההרוגים הוא כ-200 אלף תושבים. טוקיו למעשה נמחקת כי כל המרכזיים התעשייתיים והעסקיים נחרבים.
  4. באביב 1927 מתמוטט בנק יפני מרכזי שנקרא "Bank of Taiwan" בעקבות הלוואות גדולות שנתן הבנק. ההתמוטטות נתנה את האות למושג כלכלי שנקרא "ריצה אל הבנקים", משקיעים קטנים רצים לבנק להוציא את כספם וזה משהו שאף בנק לא יכול להתמודד עם זה. המוני יפנים ניגשו לסניפי הבנק והבנק נסגר כי לא יכלו להחזיר את החובות. בעקבות הפאניקה שנמשכה כ-3 שבועות כ-10 בנקים בינוניים וקטנים התמוטטו, בנק גדול שהתמוטט הפיל אחריו את כל הבנקים הקטנים. הבעיה היא שלא היה מימון לשום פעילות כלכלית שוטפת ובטח לא לפרויקטים כלכליים. אדם שרוצה להשקיע לא יכול לעשות את זה, הוא לא יכול לקחת הלוואה.
  5. בשנת 1929 משתנה לא רק יפן אלא העולם כולו – התמוטטות הבורסה בניו-יורק. היפנים היו אחד מהנפגעים הגדולים מכיוון שהיו להם הרבה מאוד הוצאות על אחזקת האימפריה שלהם, מסתבר שהאימפריה היפנית לא הכניסה ליפן כסף אלא להפך. בנוסף הכלכלה היפנית הייתה מבוססת על ייצוא ענף הטקסטיל והמשי וזה הענף שנפגע הכי הרבה מנפילת הבורסה. בים 1929 ל-1930 יש ירידה של 50% מהייצוא היפני מפני שמדינות החלו להטיל מכס על כל סחורה שנכנסת למדינה על מנת לעמוד בקשיים הכלכלי, לא היה משתלם לייצא את הטקסטיל והמשי למדינות. הכנסות הטקסטים יורדות ואיכרים רבים מגיעים לפת רעב, באותה תקופה יש ליפן צבא גדול והחיילים שומעים מהמשפחות שלהם על המצב הכלכלי הקשה בבית והם חסרי אונים, הם לא יכולים לסייע ויש הרגשה שהממשלה לא מסוגלת להתמודד עם המשבר, הזעם מופנה כלפי הממשלה. קל יותר להאשים את הממשלה מאשר איזשהו משבר כלכלי גדול. בנוסף הממשלה מקצצת בהוצאותיה ומפטרת אנשים וגם זה מעורר זעם. יש גידול במספר האוכלוסיות הבלתי מרוצות – לא רק איכרים ונשים אלא גם תעשיינים וכו'. נדמה כי יפן לא מסוגלת להתמודד עם המשבר ולמשבר הכלכלי הזה יש גם השפעה פוליטית. שנות ה-30 הן שנות המשבר לא רק הכלכלי אלא גם הפוליטי ביפן.אף אחד לא מוכן להגן על הממשלה היפנית, במיוחד לא אנשי הצבא והצי והפתרון הוא להחליף את הממשלה או להרחיב את ההתפשטות מעבר לים למנצ'וריה וסין. המשבר הכלכלי הזה נותן תנופה מאוד חזקה להתפשטות באסיה. הרעיון הוא שההתפשטות מעבר לים היא חלק אינטגראלי מההתאוששות של יפן.

 

לסיכום,

דיברנו על ההתעצמות התעשייתית של יפן, הבעיות שהיא מביאה ועל ההשפעה שלה על הפוליטיקה ביפן.

דמוקרטיית טאישיו:

תקופת מייג'י הסתיימה באופן רשמי עם מותו של הקיסר מייג'י בשנת 1912 כאשר אותו קיסר מכהן כ-40 שנים. התושבים היפנים לא מכירים קיסר אחר מאשר הקיסר מייג'י והוא זוכה לפולחן אדיר, מוענקת לקיסר חשיבות לאומית חדשה בניגוד לעבר.

מרבית מדינות העולם בתקופה זו נתונות לשליטה זו או אחרת ובתקופה זו ההישג היפני בהחלט בולט. יש פרלמנט, פעילות אזרחית, ממשלה וכו' אולם חשוב לזכור שגם חלק מהמדינות המערביות המתקדמות כמו גרמניה ואוסטרו הונגריה היו לא פחות אוטוריטאריות מיפן. המהפיכה של מייג'י הביאה גם לשינוי כולל ביחסים של יפן לעולם –היא הסירה מעצמה את החוזים הבלתי שווים, חותמת על ברית עם המעצמה מספר 1 בעולם (בריטניה) ויש לה שליטה מסוימת בקוריאה, היא מקבלת את טייוואן כקולוניה והיא הופכת לאימפריה תוך 45 שנים בלבד. כך שעם מותו של הקיסר מייג'י יפן הייתה מדינה שונה לחלוטין מאשר כאשר הקיסר הוכתר. על רקע זה ניתן להבין את ההערצה הגדולה לקיסר מייג'י, גם אז וגם היום.

שתפו פוסט זה