רפורמה אגרארית

 

זוהי אבן דרך בתקופות חדשות ביפן וגן כאן זה התקיים. מה שעושים זה סגר של כל החלקות ביפן וחלוקתן מחדש כאשר כל משפחה כפרית מקבלת חלקה, החלקה נרשמת על שם המשפחה ולא על שם הכפר – זוהי התערבות בחיי הכפר. כל חלקה רשומה פר משפחה, זה לא נעשה מאהבת מרדכי אלא המטרה הייתה למסות את החלקות טוב יותר – ממיסוי באמצעות אורז למיסוי כספי בסף של 3% של החלקה של שנה. הקרקע החקלאית הופכת לקניין, לנכס ועל כן זה מאפשר סחר מסוים – היו איכרים שהתעשרו מהעניין הזה –  הם קנו חלקות מאיכרים עניים. בנוסף יש פה יצירת דור חדש של יזמים ואכן בסוף תקופת מייג'י יש חקלאים עשירים שקונים גם למסחר. הבעיה הייתה שהרבה איכרים איבדו את הקרקע שלהם כי הם היו צריכים למכור אותה ולעבור אותה עבור מישהו אחר, זה גרם לתסיסה.

 

חינוך חובה:

יפן לא התחילה מאפס. היה שוני גדול בין האן אחד לשני כי מדיניות החינוך הייתה שונה מהאן להאן. הלימודים הבסיסיים התקיימו בתוך בתי ספר שנמצאו במקדשים בודהיסטים, שם לימדו את התלמידים שימוש בחשבונייה אך גם טקס תה. בתקופת אדו יחסית למדינות אחרות בעולם במערב שידעו קרוא וכתוב היה בין הגבוהים בעולם, באדו כ-70% מילדי העיר היו הולכים לבי"ס כך שמעריכים שבתקופה זו שיעור יודעי הקרוא וכתוב בכל יפן היה 50% מהגברים ו-20% מהנשים ידעו קרוא וכתוב. אולם לא היה בכך מספיק למדינה מודרנית –  לכן ההנהגה החדשה החליטה להעביר רפורמה גם של השיטה הזאת. היה בכך סיכון – אנשים פתאום יתחילו לקרוא ולהבין רעיונות חדשים גם נגד המשטר וזה עלול לגרום לתסיסה מסוכנת אך זה היה סיכון שהשלטון היה מוכן לקחת בגלל ההבנה שהחינוך הוא חשוב למדינה המודרנית כי הוא מייצר פקידים טובים, אנשים מסחר טובים ואנשים בעלי חינוך גם לצבא. הרפורמה הייתה ביטול שיטת הTerakuya-. בשנת 1872 הממשל מכריז על 4 שנות לימוד חובה לכל יפני ולכל יפנית (Gakusei – שיטת הלימוד החדשה). מי מממן את כל התכנית הגרנדיוזית הזאת? 72 המחוזות אמורים למממן את בתי הספר על ידי גביית מיסים. הרבה מהמחוזות לא הסכימו וזה גרם למרמור רב. בנוסף חלק גדול מהחקלאים לא הסכימו לשלוח את ילדיהם ללימודים במקום לעבודה, קמו מרידות אך השלטון שלח את הצבא כדי שידכא את המרידות הללו, אמנם זה לקח עשרות שנים אך הרפורמה זכתה להצלחה. תכני הלימוד: קיים הרבה כוח בחינוך, בתקופה זו המנהיגים לא ייחסו כל כך חשיבות לכוח הזה. התכנים הם מאוד בסיסיים בלי דיבורים על הלאום והקיסר, רק לאחר מכן מתווספים תכנים לאומיים ולאחר מכן תכנים לאומניים.

 

רפורמות בצבא:

רפורמות חשובות לכל מדינה. אחד הצרכים הבוערים ביותר למנהיגות החדשה הייתה לארגן צבא מודרני חדש שראשית יוכל להגן על המשטר ושנית שיוכל להגן על יפן כולה מפני הזרים. המנהיגות החדשה עמדה בפני שתי הכרעות הקשורות בצבא:

ההכרעה הראשונה הייתה האם זה יהיה צבא מבוזר או קואליציה של צבאות מקומיים (לכל מחוז יהיה צבא משלו ובזמן מלחמה הם ייצרו תיאום ביניהם) או האם זה חייב להיות צבא ריכוזי עם הנהגה אחת.

ההכרעה השנייה הייתה האם הצבא אמור להיות מבוסס על הסמוראים או על כל שכבות האוכלוסייה? התפיסה הייתה שרק לסמוראים יש את היכולת והמנטאליות להיות חיילים טובים.

 

לגבי השאלה הראשונה ההכרעה הייתה מהירה ותמימת דעים – צריך להיות צבא ריכוזי ולא צבאות שונים שנתונים למרותם של דאימיו זה או אחר שעלול גם להפיל את השלטון. ההחלטה הייתה שזה יהיה צבא אבל לא סתם צבא של יפן אלא צבא קיסרי! המפקד העליון של הצבא הוא הקיסר. מה זה אומר צבא קיסרי? הקיסר לא באמת יפקד אבל זה יקל על הדאימיו האחרים ועל חיילים אחרים להצטרף לצבא הזה. הוקם צבא חדש – המודל היה דווקא המודל הצרפתי שנחשב לצבא המתקדם בעולם: ארמיות  משולבות (תותחנים, רגלים, פרשים) אבל לכל ארמייה יש עצמאות מאוד גדולה, כל ארמייה היא צבא בפני עצמה.

ב-1871 צרפת מפסידה לרוסיה ולכן היפנים מחליטים לזנוח את הצבא הצרפתי וללמוד מהצבא הפרוסי והגרמני לאחר מכן – מערכת ריכוזית יותר באמצעות מטה כללי שהוא סוג של מוח השולט על הכל, הם הזמינו יועצים גרמנים שסייעו בארגון הצבא היפני וגם סייעו והתוויית מדיניות הביטחון של יפן עצמה.

לגבי השאלה השנייה – זו הייתה שאלה קשה יותר. כאן לא הייתה הסכמה, לקח שנים רבות של איבה ומעשי רצח בהנהגה עד שהשאלה הזאת הוכרעה. הנורמה הייתה שהחיילים צריכים לבוא מקרב הסמוראים, כך חשב גם ההאן של סצומה. לדידם הצבא היה צריך להיות צבא סמוראים מכמה סיבות: הלאן שלהם היה אחוז גבוה של סמוראים וזו הייתה הזדמנות מצוינת לתת תעסוקה לסמוראים שלהם. בנוסף סאידו טקמורי התעקש על צבא סמוראים. מהעבר השני עמד ההאן של צ'ושו – הוא רצה צבא מכל קרב שכבות האוכלוסייה מפני שהם עשו על זה ניסוי בהאן שלהם והניסוי הצליח, הם שילבו גם לא סמוראים בתוך מערך הלחימה בתוך יחידות שנקראו Kiheitai ו-Shotai, אותם חיילים הוכיחו את עצמם טוב מאוד מול הצבא של השוגון. צ'ושו הם אלו שהובילו את ההנהגה הצבאית ביבשה וסצומה הובילו את ההנהגה הצבאית בים. Yasukuni – מקדש אשר מוקדש לחללי מערכות יפן (רק אלו שמתו בלחימה, לא בתאונת דרכים למשל), זהו סמל המיליטריזם היפני.

Omura Masujiro – מתעקש שהצבא יהיה רק צבא של לא רק סמוראים וזה עלה לו בחייו, כבר פחות משנתיים לאחר התכניות שלו הוא נרצח על ידי סמוראים מההאן של סצומה. מי שהמשיך אותו הוא Yamagata Aritomo – התעקש עוד יותר לגייס אנשים מקרב כל שכבות האוכלוסייה, הצבא מנה 10,000 חיילים, בעיקר סמוראים בתחילה אך לאחר כמה זמן אנו רואים שמרבית הקצונה הזוטרה והבכירה לא היו ממוצא סמוראים אלא חקלאים.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים