איגרת אל הקוריניתים

באיגרת אל הפיליפים מזהיר פאולוס באיגרת נגד ברית המילה "היזהר מן החיתוך". הוא מגדיר מחדש מיהם בעלי המילה-הנוצרים עברו מילה כלומר ברית עם רוח הקודש במובן המטאפורי, המילה היא דרך האמונה ולא עם הבשר (כמו היהודים. ביהדות ברית המילה מסמלת את הקשר עם אלוהים). הוא מדבר על מוצאו מארץ ישראל, משבט בנימין, "עברי מן העברים", מכת הפרושים בתורה. הוא מספר על כך כי בעברו רדף אחרי "הקהילה" (הנוצרים). ניתן להבין מדבריו כי הוא דמות מורכבת מאוד-מצד אחד יש בו קיצוניות. הוא משחק על שני הצדדים של יהודי ונוצרי. הוא היה יהודי אדוק שומר מצוות ואת כל זאת הוא נטש באופן קיצוני עבור האמונה בישוע.  אחת הבעיות שנוצרות בעת קריאת האיגרות של פאולוס הוא היכן פאולוס ממקם את עצמו-לעיתים הוא מציג עצמו כיהודי מאמין בישוע ולעיתים מציג עצמו רק כיהודי במוצאו ומאמין בישוע.

באיגרת אל הקוריניתים, מדבר פאולוס על הבשורה הנוצרית. הוא מזכיר כי לפי הכתובים ישוע נקבר וקם לתחיה ביום השלישי "לפי הכתובים", אח"כ נראה בפני השליחים ולבסוף נגלה אל פאולוס עצמו, והרי פאולוס מתאר את עצמו כנפל, כנחות בשליחיםבשל רדיפותיו את הנוצרים לפני התגלות ישוע בפניו ולמרות כל זאת אלוהים הראה חסד עמו,יותר מכל שאר האנשים. שוב יש פה את מוטיב הקיצוניות של פאולוס-מהנחות ביותר לזה שקיבל הכי הרבה חסד מאלוהים.

**סרט: הפיתוי האחרון של המשיח. הסרט מתאר אופציה אחרת לחייו של ישוע (יצא בשנות ה-80) בה ישוע ניצל, התחתן עם מרים המגדלית ונפגש עם פאולוס פנים אל פנים. בסרט פאולוס כביכול ממציא את קורות חייו של ישוע ומתאים את מה שהוא חושב שהמאמינים צריכים ולאו דווקא האמת. יש פה עוד מורכבות של דמותו של פאולוס. הוא משוכנע באמונה לישוע וכי עליו למצוא דרך (לא משנה מהי) להעביר אמונה זו למאמנים.

באיגרת אל הקוריניתים פאולוס מעיד על כך שהוא שיעבד את עצמו "לכל כדי לרכוש את הרבים". מול היהודים מציג עצמו כיהודי, לפני המאמינים בתורה הוא מאמין בתורה על מנת שיוכל להושיע אותם. הוא מוסיף כי מי שאין בו תורה הוא מציג עצמו כחסר תורה-הוא מוכן להיות הכל וכל מה שצריך על מנת שיוכל להושיע כמה שיותר אנשים. נזכיר כי פאולוס פועל תחת הרושם שאין זמן וחייבים להחזיר את כולם בתשובה עכשיו מאחר והגאולה קרובה.

באיגרת את הרומיים אנו רואים כי בפעם הראשונה את הקביעה הראשונה שישוע הגיע כמשקל נגדי לאדם הראשון-שצליבתו ומותו נעשו ככפרה על חטא האדם הראשון (אכילה מעץ הדעת). באיגרת זו הוא מבטיח חיי נצח בתמורה לאמונה בישוע המשיח. כמו שמעשה אחד הוביל את כל בני האדם לשרשרת של עברות וחטאים כך גם מעשה אחד יכול להושיע את כולם.

פאולוס מתמקד במותו של ישוע ובישועה שהוא עתיד להביא עמו. ("המשיח מת בעד חטאינו")

המשמעות המעשית של השקפה זו מתבטאת באיגרת את הגלטים בה הוא מסכם דיון ארוך על ההבטחה שנתן אלוהים לאברהם (מיהם בני הברית). הוא מדבר על כך שהתורה הדריכה אותנו בהגעה אל המשיח אולם כעת משהגיע ישוע והאמונה עמו אין לשמור את התורה יותר ("איננו נתונים עוד למרות האומנת"). המונח אומנת מגיע מהמילה היוונית פדגוג-שם היה נהוג כי עבד לוקח את ילדיו של בעל האדון לכל מקום ושומר עליו. פאולוס אומר כי ברגע שהגענו למורה (לישוע) אין לנו צורך עוד בעבד, באומנת שתשמור עלינו עד אשר נגיע אליו.

פאולוס מדבר על "לבישת המשיח"-ברגע שנטבלו וקיבלו עליהם את האמונה. הוא עושה את הקישור לאברהם ולהבטחת אלוהים לאברהם ואומר כי כל המאמינים שייכים לזרע אברהם בשל אמונתם ("אין יהודי אף לא גוי, אין עבד אף לא בן חורין, לא זכר אף לא נקבה משום שכלכם אחד במשיח ישוע"). בתפילת השחר, זכר יהודי מודה לאלוהים "שלא עשני גוי, עבד או אישה". פאולוס משתמש בהקבלה הזו ומשנה אותה שתתאים לתפיסת האמונה הנוצרית.

באיגרת אל הרומיים פאולוס אומר כי "כעת נגלתה צדקת האלוהים בלי תורה, צדקה שהתורה והנביאים מעידים עליה"-הוא בעצם מבטל את התורה ואז משתמש בה כמקור סמכות. כאן עולה השאלה מדוע נושא קיום המצוות מעניין את הקהל הנוכרי? האם הוא בכלל מדבר אל היהודים? הנחת החוקרים היום היא כי הוא החל את דרכו בהטפות בבתי הכנסת אשר הכיל אנשים נוכרים (אנשים שרצו להיות חלק מהקהילה אולם לא לקחו על עצמם את עול קיום המצוות אך הסתובבו בקהילות היהודיות. לעיתים היו עשרות ולעיתים מאות) אשר רצו להיות חלק מהקהילה ושמעו את ההטפות-בכללן את של פאולוס- בבית הכנסת. כנראה שאליהם כיוון פאולוס את דבריו. ישנה סמיכות בין "אמונת ישוע" ובין "בן אמונת ישוע". ניתן לפרש זאת כאמונה של ישוע או כאמונה בישוע. פאולוס מסמן את השלב בו מתחילים להאמין בישוע עצמוולא רק באמונה שהוא מביא. כלומר, "המבשר הפך לבשורה"ישוע הופך בעצמו לבשורה. "מאמונתו של ישוע לאמונה בישוע". הדבר מתרחש תוך שני עשורים, זמן קצר לאחר מותו של ישוע.

באיגרת אל הרומיים זוהי הפעם הראשונה בו פאולוס פונה אל הקהל הנוכרי ומזכיר כי הוא יהודי ודואג גם לעם היהודי ולגורלו. הוא מדבר על כך שהיהודים לא קיבלו את המשיח כפי שהיה כתוב בתורה שעליהם לקבל. הוא מדבר על כך שחשב כי היהודים ירוצו ויקבלו את המשיח ואולם כנראה שאלוהים רצה שכך יהיה-שקודם הנוכרים ייכנסו לנצרות ואחר כך היהודים "ובא מציון גואל וישב פשע ביעקב. ואני זאת בריתי אותם, כי אסלח לעונם" (הוא מצטט מהתלמוד).

הפולחן בראשית הנצרות

• סקרמנט (= שבועה, ברית)
• טבילה (baptism)
• התחברות: השתתפות בטקס הלחם והיין
• אוכריסטיה
• הודיה
• סעודת האדון

מקהילות לקהילה

כאן אנו רואים את תחילת המעבר מקהילות קטנות של מאמינים לקהילת מאמינים גדולה אחת (הכנסיה), זאת בדור שאחרי פאולוס.