מה הבעיה בחלוקה המעמדית? למה לא להשאיר אותה כפי שהיא?
שיקול כלכלי – הסמוראים הם מגזר לא יצרני, כבר בשלטון טוקוגאווה ראינו שזה הביא לבעיות.
בשנת 1868 נקבעו רק שתי דרגות:
שיזוקו (Shizoku) – סמוראי ממעמד גבוה או אציל
סוצו (Sotsu) – סמוראי ממעמד נמוך.
בשנת 1871 סיווגו את הסמוראים ויתר האוכלוסייה כ-Heimin (Commoners).
הרפורמה כללה הקצבות פחותות לסמוראים ומיסוי של הקצבאות. לאחר 3 שנים מחליפים את הקצבאות לכולם באגרות חוב ממשלתיות. דבר נוסף הוא איסור על נשיאת חרבות או כל כלי נשק אחר. בשנת 1872 ייסדו מערכת רישום משפחתית (Koseki) – זה מעין רישום שהיא גם בוחנת את המשפחה, למשל כאשר יפנים נישאים אחד לשני אז לבעל למשל את האפשרות להסתכל על ה-Koseki של משפחת הכלה.
למרבית האוכלוסייה ביפן לא היה שם משפחה, למעט סמוראים ועוד אוכלוסיות לא היו שמות משפחה. במסגרת הרפורמה כולם ביקשו לאמץ שם משפחה, שם שאולי קשור בשדה, למשל Tanaka – השם הנפוץ ביותר ביפן, המשמעות היא שדה אורז.
עבור חלק מהאוכלוסייה, במיוחד עבור המלומדים או בעלי הכישורים המסחריים, ביטול הסדר החברתי הישן פתח הזדמנויות חדשות. אולם עבור חלק אחר באוכלוסייה ההשתלבות בסדר החברתי החדש הזה לא הטיבה עימו – חלק מהסמוראים מרדו בצורה מקומית, הם נשאו חרב נגד השלטון אך לא היה ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.
בשנים הראשונות היו מרידות מאוד מסוכנות של סמוראים ולא היה ברור שהניסוי הזה יצליח אך לאחר 3-4 שנים ראו שהניסוי הזה כן מצליח, הצליחו לדכא את המרידות המסוכנות.
הרסטורציה כללה רפורמה נוספת:
הסדרת מעמדו של הקיסר – בניגוד לשוגון, השלטון לא הטיל על הקיסר עוצר חצר אלא הם החליטו להשתמש בקיסר בצורה הרבה יותר יעילה, הם ייעדו לו תפקיד חשוב.
במהלך מרבית ההיסטוריה היפנית הקיסרים היו בובות שנתנו לגיטימציה וכסות לשלטון. כדי להשתמש בצורה היעילה ביותר הם החליטו להעביר אותו מקיוטו בהתחלה לאוסקה ולאחר מכן לטוקיו. הפירוש של טוקיו = הבירה המזרחית.
למה הם לא הקימו בירה חדשה? למה הם לא הקימו אותה במערב יפן כדי להחזיר לשם את הכובד הפוליטי?
אדו של אותה תקופה הייתה אחת הערים הגדולות בעולם, לא רק ביפן, היא הייתה מאוד מפותחת ולא ניתן היה לוותר עליה. הקמת בירה חדשה כללה בתוכה המון כסף ומאמץ ולכן הם החליטו לא לעשות זאת.
למה להעביר את הקיסר לטוקיו?
על מנת שיהיה קרוב לשלטון ויהיה מנותק ממשפחות האצולה שרוקמות מזימות ותככים. הם לקחו את הקיסר מקיוטו ואפשרו למספר מאוד קטן של משפחות אצולה לבוא איתו, שאר המשפחות נותרו עם גאוותם בקיוטו. מדובר בצעד נדיר – מזה מאות שנים הקיסר לא יצא מגבולות קיוטו.
הייתה החלטה מודעת להשתמש בקיסר כסמל לאומי ולעשות בשמו את כל הרפורמות. עבור הסמוראים המכירים בערכו של הקיסר זה יכול להקל על ההתנגדות אבל לא פחות חשוב – עבור מרבית הסמוראים שלא ממש מכירים את הקיסר זו הזדמנות ליצור מיתוס מאחד למדינה החדשה. אנו רואים שימוש כפול בדמותו של הקיסר – עבור אלו שמכירים אותו ועבור אלו שלא מכירים אותו.
אנו רואים שהקיסר מקבל תפקיד קצת פוליטי – למשל הוא זה שבטקס מיוחד פתח את הפרלמנט. בנוסף הוא מקבל מדי צבא במקום הבגדים המסורתיים וזאת על מנת להראות חוזק של יפן, יש שימוש בדמות הקיסר כדמותה של יפן. בנוסף הקיסר נתן לגיטימציה לטקסים התרבותיים, אם הקיסר עושה אז גם העם יכול לעשות. דוגמא לשינוי תרבותי – השלטון רוצה שהיפנים יתחילו לאכול בשר, העם לא מוכן לעשות זאת והדרך להכניס את השינוי הייתה להראות לעם שהקיסר אוכל בשר.
מספר שנים לאחר תפיסת השלטון רואים שהאוליגרכיה של מייג'י לא נרגעת ודוחפים רפורמות נוספות. הדחף לעשות רפורמות היה קיים.
הרפורמה החשובה ביותר – רפורמה אגרארית:
מהפיכה חקלאית, הרפורמה הייתה שינוי בסדרי החקלאות. רפורמות בחקלאות לפני שלטון מייג'י:
1841-1843 – Tempo
1587 – Hideyoshi = השוגון מחליט להגדיל את מספר הקרקעות על מנת להגביר את התפוקה של האורז.
בתקופת טוקוגאווה לא היה רישום מסודר של הקרקעות אלא הרישום היה על ידי מפתח פנימי בכל כפר. מדי כמה שנים הייתה הגרלה ורוטציה של החלקות. אולם מערכת זו לא התאימה לצרכים של המדינה המודרנית, לא רק בגלל שהיא לא הייתה מסודרת מספיק אלא מכיוון שהמיסוי היה בעייתי – מדוע? לא ניתן לקדם את הכלכלה על בסיס יחידות של קוקו, אי אפשר לתכנן מדינה מודרנית על שיטת מיסוי כזאת. המדינה תחת השנים הראשונות של רסטורצית מייג'י הייתה צריכה כסף. דבר נוסף הוא שביפן העיבוד של החלקה היא פעם בשנה בניגוד למדינות אחרות ולכן אי אפשר לבסס מערכת כלכלית על מיסוי כזה.
