בנצרות פלגים רבים

בנצרות פלגים רבים (כאשר בכל אחד מהם היא באה לידי ביטוי באופן שונה):

רומא, הוותיקן: האפיפיור החדש שנבחר הינו פרנסיסקוס הראשון. (מעלה סוגיות שונות לכנסייה כמו נישואים הומוסקסואליים ועוד).

בטקס בחירת האפיפיור ניתן לראות את כוס היין והלחם, כשהוא אומר ציטוטים של יהושוע מהסעודה האחרונה. יש בטקס טקסיות רבה, איפוק מאוד גדול.

לנצרות פלגים רבים-הכנסייה הקתולית עברה קברת דרך ומתאימה את עצמה לעולם המודרני. כמו למשל הנזירה ששרה ב-the voice האיטלקי, מה שלא ניתן היה לראות לפני 20 שנה ויותר.

הנצרות האורתודוכסית הרוסית-שמרה על אופייה באופן אדוק יותר מיתר הפלגים. לא פחות טקסית מהעולם המערבי, הקתולי. ישנם סממנים דתיים רבים. קירילוס הוא הפטריארך של הכנסייה האורתודוכסית הרוסית.

בסרט של הכומר " קרפלו דולר"-ניתן לראות אותו מטיף לעושר כלכלי, בטענה שאדם עשיר יכול לשרת את אלוהים טוב יותר מאשר אדם עני. הוא מבטיח למאות נאמניו כי אם ידרשו את העושר הוא יגיע אליו. הוא מעמיד מאחוריו את רוח הקודש וטוען שהוא שליח האל. גם הוא והטפותיו הוא ביטוי נוסף של הנצרות.

מה מחזיק את כל הפלגים הללו יחד? מה מחבר בין כולם? זוהי דת הנצרות.

סיפור היסוד של הנצרות-האמונה בו היא שמאחדת את כלל הנוצרים באשר הם.

בזמן בריאת העולם, ברא אלוהים את מלכות השמיים ובה יצורים שכל כולם רוח שנועדו לשמש לו חברה בשמיים-המלאכים. המלאך לוציפר (מביא האור זהו פרוש שמו). רצה לתפוס את מקום האל ומארגן מרד כנגדו עם יתר מהמלאכים. האל מגלה זאת ומגרש את לוציפר ומרעיו ממלכות השמיים. האל מחליט לעשות בריאה שנייה ובורא את הארץ במשך שישה ימים. הפעם הוא בורא יצורים שהם גם רוח וגם בשר כדי לראות האם ייטיבו עמו. אלו הם בני האדם. באמנות הנצרות נברא ראשית האדם הזכר ואחריו בבריאה משנית, הנקבה. האל מניח אותם בגן העדן ונותן להם לעשות כרצונם להוציא אכילה מעץ הדעת. יום אחד מגיע הנחש/ לוציפר ומציע לחווה לאכול מעץ הדעת כדי שתהיה כאלוהים "וביום אוכלכם ממנו הייתם כאלוהים יודע טוב ורע". אדם וחווה אוכלים ומפרים את הצו האלוהי ומשלמים על החטא הזה תשלום כבד מאוד. הם מגורשים מגן העדן וחרב מתהפכת מוצבת בפתח גן העדן כדי שלא יוכלו לחזור. אדם מקבל עונש "בזעת אפיך תאכל לחם", חווה מקבלת עונש "בעצב תלדי בנים". מרגע זה ואילך הם הופכים לחוטאים בשל חטא זה-"החטא הקדמון" שבעקבותיו נופלת האנושות כולה. בשל חטאיהם של אדם וחווה כל צאצאיהם באשר הם ללא יוצא מן הכלל נושאים באשמה זו ולכן מוגדרים כחוטאים. עובדה זו אומרת כי במותם לא יזכו להיכנס במלכות השמיים ולא יזכו ליהנות מחברתו של האל אלא לרדת לשאול אל ממלכתו של לוציפר. מרגע זה ואילך האנושות כולה נידונה לדראון עולם. כעת האל נמצא בדילמה-כאל צדק עליו להעניש אולם הוא גם אל רחום וחנון ועליו למצוא פתרון לדראון עולם. על כן האל מחפש פתרון שיפתור את המלכוד בו הוא נמצא ביחסו לבני האדם. האל מחליט לבחור עם אחד ולתת לעם מערכת חוקים מתוך תקווה שאותה מערכת חוקים תטהר את אותו העם ותאפשר לו להתנקות מחטאיו. עם זה הוא עם ישראל. ואולם, עם ישראל חוטא כאשר שיא חטאיו הוא ביצירת עגל הזהב בה הם מנסים למצוא אלטרנטיבה לאל. על כן האל מבין שמעם ישראל לא תבוא ישועה והוא זונח את עם ישראל ומחפש אלטרנטיבה אחרת.

בנצרות יש אלוהות אחת מאחר והיא דת מונותאיסטית. אולם, לאלוהות זו יש כמה פנים/ביטויים. מה שהאלוהות מחליטה היא שכדי לכפר על חטאי האדם יש להעלות קורבן. בהקרבת קורבן, מעבירים לקורבן את כל חטאינו והוא במותו מנקה אותנו מהחטאים. כדי שהעברת החטאים תפעל הקורבן חייב להיות טהור –אין בו פגם ואין בו חטא משל עצמו. מכיוון שזהו חטא האנושות כולה טלה או תרנגול לא יספיק ויש להקריב אדם. הבעיה היא שלא נמצא אדם טהור שישמש כקורבן ויטהר את האנושות מחטאים. על כן האל מחליט שהוא עצמו יהפוך לאדם (יתגשם-יהפוך לגשמי, אדם בשר ודם). מאחר והוא איננו מצאצאי אדם וחווה הוא יהפוך לאדם טהור. לא כל האלוהות תהפוך לאדם אלא רק החלק של "הבן". כדי להפוך לבן הוא משתמש בשרותיה של אישה-מרים (מריה). מרים נשואה ליוסף הקשור לדוד המלך (מכאן הוא קשור לדוד המלך). הבן הזה אכן מתגשם בבשר ונולד כאדם בבית לחם במאה הראשונה לספר לספירה ומקבל את השם ישוע (קיים ויכוח גדול מאוד בין החוקרים על שמו. חלקם אומרים ששמו היה ישו חלקם אמרו ישוע. השם ישו הוא שם גנאי –ימח שמו וזכרו). ישוע נולד וחי בארץ במשך שלושים שנה. לאחר שלושים השנים האלה מגיע זמנו למלא את ייעודו ולמות כקורבן שבמותו מכפר על חטאי האנושות כולה. הוא מת על הצלב ומרגע מותו נפתחת לאנושות אופציה לגאולה. (סיפור זה אינו מופיע בברית החדשה).

• מהות הווריאציות של הנצרות הן כיצד אני כנוצרי יכול לזכות במחילת החטאים שמותו של ישוע מאפשר לאנושות.

03.11.2014

אני מאמין-מושגי יסוד

מועד ב'-25.03.14 –מועד ב' חדש

מועד א'-08.02.14

• הסימבול האפוסטולי (הקרדו):

"האני מאמין (credo) באלוהים(deos), האב הכל יכול

ובישוע המשיח (Iesus Christus), בנו יחידו אדוננו,

אשר נולד מרוח הקודש ומרים הבתולה,

בימי פונטיוס פילטוס נצלב ונקבר,

ביום השלישי קם לתחייה מן המתים,

עלה לשמיים, ויושב לימין האב. בנו יחידו אדוננו

וברוח הקודש (spiritus santus)

ובכנסייה הקדושה"

"אני מאמין ( credo) באלוהים האב הכל יכול"-הדבר הראשון שאומרת הצהרת האמונה: "אני מאמין". לעומת הצהרת אמונה ביהדות "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" (דברים ו, ד). מול האני האינדיבידואלי בנצרות עומד "ישראל" ביהדות. ישנו עניין של יחיד מול הקולקטיב. יש כאן גם אמונה למול מעשה/ ציות. הדבר המהותי ביותר בנצרות הוא העובדה שהיא דת אינדיבידואלית במובן שהיחיד עומד מול האל, היא אינדיבידואלית במובן שאתה בוחר להיות חלק מהאמונה הזאת ולא נולד לאמונה הזאת. אי אפשר להיוולד נוצרי, צריך לבחור להיות נוצרי. בלי אקט הבחירה לא תהיה נוצרי. מה שהופך אדם לנוצרי היא האמונה. בנצרות אין מצוות, אין מערכת המארגנת את החיים, יש רק אמונה. האמונה היא לב ליבו של הרעיון הנוצרי.