רבים תוהים על ההבדלים בין הליכי גישור המתנהלים בין דלתיים סגורות, לבין סכסוכים הנידונים בין כתלי בית המשפט. האמת היא ששתי השיטות הללו לפתרון סכסוכים קיימות כבר מאות שנים. אך בעוד אחת מוכרת, מקובלת ומסורתית יותר, השנייה נחשבת אלטרנטיבית וייחודית.
הסיבה לכך קשורה למבנה החברתי ולאופן בו בתי המשפט מבצעים את תפקידם. במילים אחרות, רובנו לא מודעים לאפשרות של גישור ולא מכירים את המאפיינים שלו. זו הסיבה שחשוב לאפיין את ההבדלים בין הליכי גישור לבין הליכים משפטיים ולהבין מה עומד מאחוריהם.
עורכי דין מסבירים כי גישור הוא תהליך בו גורם נייטראלי מסייע לצדדים להשיג הסכם בעניין בו יש להם אינטרס משותף עם חילוקי דעות. לעומת זאת, משפט הוא בירור של סוגיה משפטית בפני בית משפט או בית דין. מטרת הגישור היא להביא להסכמה המקובלת על הצדדים, בעוד מטרת המשפט היא לחשוף את הצדק ולאכוף אותו עבור כלל האוכלוסיה.
מאפייני הצדדים וסמכות לכפיית פתרון
ההבדלים בין שתי השיטות לפתרון סכסוכים באים לידי ביטוי בדרכים שונות.
ראשית, אי אפשר לצפות משני אנשים שלא מסכימים על העובדות להגיע לתהליך גישור. זהו תהליך שאינו רלוונטי עבורם, משום שיש צורך בשורה ארוכה של תנאים מקדימים על מנת ליהנות מהיתרונות של גישור בעולם הייעוץ המשפטי.
בין היתר, מלבד קיומה של מחלוקת מתאים התהליך עבור מקרים בהם קיים רצון חופשי של הצדדים למצוא פתרון חיובי, קיימת מוכנות להגיע לפתרון זה בעזרתו של גורם עצמאי ויש כוונה להביא להסכם ארוך טווח. מאפיינים אלו של הצדדים אינם רלוונטים במהלך משפט הבוחן את הסכסוך על פי אמות מידה חוקיות וטכניות.
שנית, משפט מסתיים בהכרעה אותה הצדדים חייבים לקבל. בחלק מהמקרים אמנם ניתן להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר, אולם בסופו של דבר המערכת המשפטית היא זו שאחראית על ההחלטה הסופית. מנגד, תהליך גישור מסתיים רק כאשר הצדדים עצמם מסכימים על כך. לפי עורכי דין – על הגישור, למגשר אין סמכות לכפות פתרון ולכן זו שיטה השונה משמעותית מרוב השיטות הקיימות בארץ, בעולם ולאורך ההיסטוריה כולה עבור פתרון סכסוכים.
