על כן השלטון מחליט על רפורמה מהפכנית:
ביטול המיסוי הכפרי אלא עושים מיסוי משפחתי – שיוך כל חלקה למשפחה אינדיבידואלית ולא לכפר שהתחייבה לשלם מס שנתי קבוע בכסף (ולא באורז) בסך של 6% מערך החלקה. את ערך החלקה קבעו סוקרים שהעריכו כמה שווה כל חלקה. החלקות ניתנו אך ורק למשפחות שהיו יכולות להתחייב לשלם למדינה מס.
בנוסף, בניגוד לתקופת אדו, החלקות החקלאיות הופכות לקניין – ניתן לסחור בהן. משפחה שחשה שהיא לא עומדת במס יכולה למכור את החלקה שלה וזה באמת מה שקרה.
זו החלטה שהייתה קשה לאיכרים אך מבחינת הממשלה נוצרו קשרים ישירים בין החקלאים לממשלה ובנוסף ניתן היה לתכנן – אתה יודע כמה כסף הגיע אליך כל שנה ואתה יכול לתכנן את התקציב שלך טוב יותר.
המודל הזה לחקלאות – כיצד הם החליטו עליו?
אנו נראה שהמודלים הללו לא התבססו על מודלים מערביים אלא זה היה רעיון מקורי שלהם, הם לא הזמינו מומחים שיעזרו להם לפתח את הרעיון.
רפורמה נוספת – חינוך חובה:
זוהי רפורמה חשובה, החינוך היה חשוב מאוד – לא רק חינוך לאוכלוסייה אלא מכיוון שהחינוך וההשכלה נתפסו כדרך הטובה ביותר להבין את סוד כוחו של המערב. החינוך היה במטרה להפוך את יפן למדינה מודרנית כמו מדינות המערב. ההשכלה תספק אנשים איכותיים לצבא, לכלכלה וכו'. יחד עם זאת, בחינוך יש סיכון למרידות, רעיונות מוזרים כמו ליברליזם יכנסו לאנשים לראש או זכויות וכו', טמון הרבה מאוד כוח מתסיס בחינוך. את הסיכון הזה ההנהגה החדשה הסכימה לקחת על עצמה, היא הייתה צריכה לנטרל אותו הרבה פעמים אך הייתה ההבנה שהחינוך חשוב מדי מכדי לוותר עליו.
ניתנה חופשיות יחסית לכל האן – היו האנים שלא השקיעו בחינוך וכאלה שהקימו בתי ספר יוצאים מן הכלל. בתי הספר הללו נקראו Terakoya – הילדים למדו כתיבה או קריאה, שימוש בחשבונייה, היסטוריה וג"ג וגם טקס תה וסידור פרחים.
בשבוע שעבר דיברנו על תחילת תקופת מייג'י ודיברנו על המושג "הרסטורציה של מייג'י".
Isshin – רסטורציה. למה לא מהפיכה או הפיכה?
לא מדובר רק בהפיכה כי השלטון החדש יזם המון שינויים, מדובר בהחלט במהפכה אך קראו לזה רסטורציה מלשון החזרה – להחזיר את השלטון לקיסר. השוגונים לקחו את השלטון מהקיסר והרסטורציה כביכול מחזירה את השלטון לקיסר, כמובן שהכוח לא באמת חזר לקיסר ויותר מזה – השימוש בדמותו של הקיסר היה החודרני ביותר אי פעם בהיסטוריה היפנית.
המנהיגות החדשה המשיכה לשלוט בקיסר ולהגיד לו מה לעשות למרות שכל השינויים נעשו בשמו.
דיברנו על כך שעמדו מספר אלטרנטיבות בפני ההנהגה אך הם לא רצו ליצור באקופו חדש, הם לא רצו ליצור שלטון של דאימיו אלא ליצור שלטון חדש ושונה בצורה רדיקלית ממה שהתקיים לפני כן למרות שזה עשוי היה לפגוע בהם.
הם עמדו במספר אתגרים מאוד חשובים:
אותם אנשים היו רםורמטים כאשר היו שלושה קליקות בהנהגת שלושה אנשים:
Kido Koin – ראש הקליקה של צ'ושו
Iwakura tomomi – היה מקורב לקיסר וממנו שאב את כוחו.
Okubo Toshimichi – מההאן של סצומה.
אותם אנשים הם אלו שיזמו את הרפורמות מלמעלה, הרפורמות לא באו מלמטה, הן לא עלו כתוצאה מדרישה עממית אלא כתוצאה מדרישות שמונחתות מלמעלה.
דיברנו על המדיניות הראשונה בתחילת מייג'י:
איחוד פוליטי ואחידות בירוקרטית:
הפתרון היה לפתות את הדאימיו כדי שלא תיווצר התנגדות , מינו אותם למושלים ובנוסף גם פנו אל הרגש הלאומי. זה תהליך שלקח שלוש שנים אך בסוף הם הצליחו. את הבירוקרטיה המרכזית הם יצרו על ידי הכנסת כמה שיותר אנשים משלהם בפקידות הגבוהה כדי להעביר את הרפורמות שלהם, את הפקידות הנמוכה הם השאירו כמו שהיא. בנוסף הם מקימים משרדים ממשלתיים ואז ב-1885 מוקם הקבינט שבראשון ראש ממשלה.
ביטול החלוקה המעמדית:
הקושי הראשון הוא להתגבר על הסמוראים נושאי הנשק, ובכל זאת כיצד הם עשו זאת? פיתו אותם לעסוק במלאכות אחרות יותר כדאיות והכל נעשה בהדרגתיות – בהתחלה הם אמרו שיש יותר מדי בלאגן עם הדרגות ולכן קבעו שתי דרגות – סמוראי בכיר וסמוראי זוטר אך לאחר שנתיים גם הדרגות הללו מבוטלות. כל תושבי יפן, גם הסמוראים וגם חסרי המעמד, מוגדרים כ- Henin(אנשים פשוטים +שוויון = עם בו כולם בדרגה שווה). בנוסף מתחיל רישום מסודר של תושבי יפן (Koseki) – שם רשומה הכתובת, מצב משפחתי, שמות משפחה וכו'. כל התושבים שלא היה להם שם משפחה מתבקשים לבחור לעצמם שם משפחה.
הסדרת מעמדו של הקיסר:
על מנת להשתמש בו בצורה הטובה ביותר מנטרלים את הקיסר מתוך משפחות האצולה שסבבו סביבות ויצרו אינטריגות, הם מעבירים אותו לטוקיו. בנוסף הם מחליפים את הקיסר Komei שהיה בן 35 והיה די עצמאי בקיסר מייג'י, יותר קל היה להשתמש בקיסר צעיר. לאחר מכן הם יוצרים מיתוס של הסמל הזה, סמל הקיסר. בנוסף הם משתמשים בדמותו של הקיסר בכל הרפורמות –לא רק המדיניות אלא גם התרבותיות.
