לטענתו של שואין השוגון והבקופו לא ממלאים את ייעודם מכיוון שהם לא נוקטים בצעדים הדרושים להוצאת הזרים מיפן. מכיוון שההנהגה לא מסלקת את הזרים אז מי שיעשה את זה הם הסמוראים (Shishi – סמוראי בעל חזון). הסמוראים שהוא מכשיר מהסוג שלו הם נעדרים תחושת אינטרסים אישיים וכל רצונם הוא לסייע ליפן – הם אלו שיעשו את העבודה תוך שימוש באלימות כולל רצח והתנקשויות. החשיבות שלו הייתה בכך שהוא סחף אחריו דור שלם של מהנהיגים שישפיעו מאוד על ההיסטוריה היפנית לאחר מכן, הם אלו שמפילים את השוגונט, את שלטון הבקופו, עורכים רפורמות אדירות ביפן והופכים אותה ממדינה חקלאית בעלת טכנולוגיה מפגרת למדינה מודרנית.
אף אחד מהבקופו או השישי רצו לפתוח את יפן לזרים אך הבקופו הוא היחידי שהבין שאין ברירה אלא לפתוח את המדינה. הגורם המשותף לשני הגורמים הללו הוא הרצון להבין את הסוד של המערב. התפיסה הייתה שהמערב הוא חזק וגדול ועל כן יפן צריכה להתחזק גם היא כדי לא להפסיד. הדרך לעשות זאת בעיני הבקופו הייתה לא לשנות את המשטר הקיים ותוך כדי להילחם עם הלחץ החיצוני, לעומת זאת הדרך של השישי הייתה לשנות את המשטר.
Sakuma Shozan – מלומד גדול מאוד שלאחר כמה זמן החל גם לתכנן אסטרטגיות צבאיות, תמך בלימוד מהמערב כדרך להגן על יפן, אך בשנת 1864 הוא נרצח על ידי סמוראי צעיר ורדיקלי בשם גנסיי (סמוראי מההאן במערב, סטסומה).
דוגמא יותר מפורסמת – Sakamoto Ryoma – סמוראי מההאן של טוסה (אחד ההאנים הקטנים), מצטייר ביפן כאדם שלחם למען השחרור של יפן והקמת המדינה היפנית. הוא הוכשר בתור סמוראי וכנראה שהוא היה טוב בתחום שלו, הוא הושפע מאוד מאידיאולוגיות בעיקר מלימודי מיטו – יפן היא יחידה לאומית אחת. כשהוא הגיע לקיוטו בער בו הזעם על פתיחת יפן לזרים. הוא החליט לעשות מעשה – לרצוח אדם בשם Katsu Kaishu, אחד המומחים היפנים לאסטרטגיות צבאיות, איש ממשל, היה נציג של הבקופו בקיוטו. אותו ריומה מחליט ב-1862 להתגנב אל ביתו של קאישיו ולרצוח אותו. הוא מוצא אותו בגינת ביתו, הוא שולף את החרב. קאישיו עומד מולו בגבורה, הוא אומר שהוא יתן לו לרצוח אותו אך קודם כל הוא יצטרך לשמוע את סיפורו, הם ישבו כמה שעות זה מול זה וקאישיו ניסה לשכנע את הסמוראי שהוא פטריוט לא פחות ממנו, הוא מתנגד לנוכחות הזרים ביפן אך אין ברירה, כדי להתמודד איתם יש ללמוד את סוד עוצמתו של המערב. לאחר כמה שעות ריומה נופל על ברכיו, משתחווה ומתחרט על הרצון לרצוח אותו ומבקש ממנו להיות תלמידו.
לא רק הסמוראים הרדיקליים נהגו באלימות אלא גם סמוראים שהיו נאמנים לטוקוגאווה. על רקע הרציחות של תנועות הסונו ג'וי הייתה התארגנות אחרות של סמוראים מההאנים הקרובים למשפחת טוקוגאווה שהחליטו לרצוח את אלו שרוצים לרצוח את פקידי השלטון. התנועה נקראה "Shinsengumi", אלו סמוראים שהיו חסרי תפקידי פקידות בשלטון של טוקוגאווה.
בשבוע שעבר דיברנו על תקופה שנמשכת מהנחיתה של קומודור פרי בחופי יפן ועד לתקופת מייג'י – זוהי תקופת הבקומאצו (Bakumatsu).
יולי 1953 – קומודור פרי מגיע אל חופי יפן
מרץ 1954 – מדובר בחוזה הסחר, יפן חותמת לע חוזים בהם היא פותחת שני ערי נמל (אוקאידו ובקרבת טוקיו). החוזה אומר שאניות אמריקאיות יכולות לעצור ביפן כדי להצטייד במים ופחם. כעבור כמה שנים תהיה נציגות אמריקאית ביפן. זהו חוזה מאוד רגיל למרות שהוא מביא לקץ מדיניות ההסתגרות של יפן.
מרץ 1956 – חוזה הסחר והידידות. השם אמנם מטעה – מדובר בחוזה שהוא מאוד משפיל מבחינת יפן, הוא פוגע בריבונות שלה כי הוא אוסר על יפן להטיל מכס על יבוא של סחורה וגם הוא קובע את המעמד האקסטריטוריאלי שינתן לנתינים ביפן, זהו סעיף שיגרום לצרות. התוצאה היא שיפן פותחת את שעריה למסחר למעצמות המערב, הבאקופו חלש ומדובר במושבות של זרים ביפן – יש נוכחות מחודשת של זרים בתוך יפן. לראשונה יש מגע כלשהו בין זרים לבין היפנים.
