יוסטיניאנוס

יוסטיניאנוס (Justinian) 563-527

זהו קיסר חדש שצפו כי יחזיר לאימפריה הרומית את כוחה וגדולתה. בתקופתו נכתב "קודקד יוסטיניאנוס"-יסודות המשפט.

הוא בונה את כנסיית "החכמה הקדושה" (hagia Sophia) ההופכת לכנסייה המרכזית של העולם הנוצרי. היום כנסייה זו הפכה למסגד. יוסטיניאנוס נתפס כיורש של קונסטנטינוס ממשיך המהפכה לטובת הנוצרים.

בימי יוסטיניאנוס התבסס סופית מעמדה של האימפריה כאימפריה נוצרית.

כ-200 שנה אחר כך, במאה ה-8, האימפריה קטנה והאסלאם תופס חלקים נכבדים ממנה. האימפריה הנוצרית משתנה ומתחיל פולחן האיקונות. עצם קיום האיקונות ומקומן בעולם הנוצרי אורתודוכסי היווה נושא לוויכוח אשר נחתם בועית ניקאה ה-2 787 והועידה האקומנית ה-7. גם הכנסייה האורתודוכסית וגם הקתולית מכירות בכל 7 וועידות ניקאה. הן מהוות בסיס לשותפות של שני הזרמים על אף הנתק וההפרדה שנוצרה. אם כן במאה ה-8 אנו מדברים על כנסייה נוצרית אחת (אף על פי שבפועל המאפיינים של כל זרם שונה מאוד). רק במאה ה-9 נראה פירוד כנסייתי ברור בין מערב למזרח.

מאבקי האיקונות-בחלק המערבי האיקונות היו נפוצות יותר מאשר במזרחי והיה מאבק על האם יש לעבוד את האיקונה ולאפשר את מיקומה בכנסייה. הוחלט כי ייצוג האיקונה הוא חלק מן הפולחן בכנסייה. ישנה החלטה ברורה כי יש לאפשר את האיקונות. בעולם האורתודוכסי המזרחי האיקונות היו נפוצות יותר בצורת פסלים. לעומת תמונות בחלק המערבי. מאבק האיקונות נקרא המאבק האיקונוקלאסטי (iconoclasm), 842-725.

אחת הדמויות המרכזיות של העולם האורתודוכסי הוא פוטיוס, פטריארך קונסטנטינופוליס במחצית השנייה של המאה ה-9. בתקופתו התרחשו שני דברים מרכזיים וחשובים: הראשון הוא ניתוק פורמלי בין הכנסייה במזרח לכנסייה במערב. הדבר השני הוא שליחת השליחים אל העולם הסלאבי. הגבולות המסורתיים של העולם הרומי לא מאפשרים לכנסייה לגדול ועל כן יש להגיע עם הבשורה והשליחות לאזורים חדשים. שני אחים, קריליוס ומתודיוס נבחרים כשליחים אל העולם הסלאבי (בולגריה של היום) ומביאים את הנצרות לכל אותו אזור של צפון מזרח אירופה.

האירוע הגדול כמאה שנה לאחר מכן הוא קבלת הנצרות על ידי ולדימיר מקייב וראשית יסוד הכנסייה האורתודוכסית הראשית בקייב. במאות ה-9 וה-10 לקראת סוף המילניום הראשון אנו רואים התפשטות גדולה של העולם האורתודוכסי צפונה, כאשר מאזן הכוחות בין שני החלקים של העולם הנוצרי נוטה לטובת האורתודוכסים.

הסכיזמה הגדולה- 1054 היא השנה בה יש פירוד דרכים סופי של העולם האורתודוכסי במזרח מהעולם המערבי הלטיני. הפטריארך ברומא ובקונסטנטינופול מחרימים אחד את השני ומשלב זה ישנן שתי כנסיות נפרדות. יש להן בסיס ויסוד תיאולוגי משותף אולם הן ישויות נפרדות.

מסע הצלב הראשון (first crusade): 1099-1095, מתקיים בסוף המאה ה-11. מסע הצלב ה-4 בראשית המאה ה-13 (1204-1202) בו יש כיבוש של קונסטנטינופול.

במאה ה-13 וה-14 כוננו וועידות על מנת לנסות לגשר על הפערים בין הכנסיות. אחת מהן היא: ועידת פירנצה (1445-1438). בוועידות אלה עלו מספר סוגיות:

• "ומן הבן"-נוסח שונה לתפילת אני מאמין של הנוצרים
• הוויכוח על הלחם הקדוש-זהו למעשה וויכוח על המנהגים. במערב מקבלים לחם שלא תפח ואילו בכנסייה האורתודוכסית מקבלים לחם רגיל.
• פורגטוריום
• מעמד האפיפיור-קבלת האפיפיור תביא לסיום הסכסוך.

נפילת קונסטנטינופוליס -1453. נפילתה מעידה על נפילת וסוף הקיסרות המזרחית. קונסטנטינופוליס נכבשת על ידי העותמאנים ומרגע זה ואילך מרכז האמונה של העולם האורתודוכסי נמצא אצל הפטריארך במוסקבה.יחד איתו יש פטריארכים נוספים.

16.12.14

תקופת ימי הביניים

זוהי תקופה של הרבה שינויים דרמטיים בתקופת הנצרות, גם בהקשר לעולם הפוליטי. ימי הביניים במערב היא תקופה של אלף שנים. 500-1500, תקופה לא מונוליטית (משתנה), חלו שינויים בה שינויים רבים. היא מתאפיינת במספר היבטים:

• הפיכתה של אירופה ליבשת נוצרית :בנקודה מסוימת בימי הביניים מסתיים התהליך של התפשטות הנצרות וניתן להגיד שרובם המוחלט של האנשים שחיו באירופה נולדים ומתים כנוצרים. צרפת, גרמניה, איטליה, שוויץ, אוסטריה, ארצות השפלה-כל אלה הן המובהקות שבנצרות. ספר ופורטוגל בתקופה זו, היו מוסלמיות ויצטרפו לנצרות רק במאה ה-11. שוודיה מצטרפת רק במאה ה-13.
• הגמוניה של הכנסייה הקתולית: ימי הביניים הסתיימו כשהכנסייה הקתולית שולטת, אך לאחר מכן הזרם הפרוטסטנטי תופס תאוצה. הקתוליות בימי הביניים הייתה הכנסייה המרכזית.
• הפיכתה של האפיפיוריות לגורם בעל עוצמה אדירה המתחרה בשלטון החילוני: האפיפיוריות החזקה ביותר הייתה בתקופת ימי הביניים והיא מנצחת אפילו את השלטון החילוני, כלומר שלטון המלוכה (שאינו כנסייתי).
• סיסטמטיזציה והתמסדות של התאולוגיה והפולחן הנוצרי: ימי הביניים זוהי תקופה שבה הדת הנוצרית הקתולית ממסדת וסוגרת את עקרונות אמונתה, פולחנה והממסד שלה. בסוף ימי הביניים, הקתוליות יציבה ונגמרת תקופה של דיונים בלתי פוסקים לגבי רעיונות נוצריים, דעות וכיוונים.
• הנזירות הופכת להיות גורם מאוד דומיננטי ומכוון בהתפתחות המחשבה הנוצרית:עד המאה ה-12 הנזירות היא העולם האינטלקטואלי של הנצרות. מהמאה ה-12 גם הכנסייה היא נזירית ומשתתפת בפעיות האינטלקטואלית.