ניתן לחשוב על ביקורת על תנועת ההשכלה ויוקיצ'י:
- אותם אינטלקטואלים מנסים לנתק את עצמם לחלוטין מהתרבות היפנית הקודמת ובנוסף הרבה פעמים אותם אנשים התקשו ליישם את הרעיונות שלהם בביתם. הם בעצמם למרות שהם מדברים על רעיונות מודרניים מערביים הם עדיין תוצר של המשטר הישן. בתו של יוקיצ'י כתבה עליו ספר ובו היא מתארת את אביה כיפני שמרני מובהק הנוהג בדיוק כמו שצריך בתרבות היפנית הישנה.
- ביקורת שנייה היא שלימים (לא מיד) לאומנים יפנים ישתמשו בדבריו של יוקיצ'י בדבר הפיגור של יפן כאשר הם ירצו לכבוש מדינות אסייתיות כמו קוריאה, יפן, סין ודרום מזרח אסיה ולהעביר אותם מודרניזציה בכוח (לא רק יפן צריכה לזנוח את התרבות הישנה אלא היא גם צריכה להעביר את כל עמי אסיה מודרניזציה).
מערכת החינוך היפנית – כחלק מהמרוץ לקדם ולפתח את יפן מנהיגי מייג'י שמו דגש עמוק על רפורמה במערכת החינוך ובכלל על החינוך של התושבים. הם רצו למסד מערכת חינוך שתייצר נתינים שיהיו טובים גם למדינה וגם לפקידות ולכלכלה.
ב-1871 הוקם משרד החינוך היפני על פי דגם מעורב – אמריקאי וצרפתי. בראשית התכנית התכנים הועתקו ותורגמו מארה"ב אולם השליטה האדמיניסטרטיבית הייתה על פי המודל הצרפתי – שיטה ריכוזית בה כל מורי יפן הם עובדי ציבור.ניתן לראות שעם הזמן נכנסים גם תכנים לאומיים ואף לאומניים.
חוק חינוך חובה – מוארך ל-6 שנים במקום 4.
אדם שהשפיע יותר מכל על מערכת החינוך הגבוהה היפנית הוא Mori Arinori. היה אדם מעניין, נולד בסצומה למשפחת סמוראים אבל מילדותו הוא התעניין יותר בעט מאשר בחרב. הוא נשלח לבריטניה מטעם ההאן שלו ושם הוא למד מתמטיקה ופיזיקה. הוא לקח על עצמו תפקידים ציבוריים והוא נשלח מטעם יפן כדיפלומט בארה"ב, הוא משמש כשגריר בבריטניה וגם בסין ובסוף הוא מגויס לשמש כשר החינוך.
כשר החינוך הוא ביסס את מערכת החינוך הגבוהה ביפן שקיימת עד היום – בי"ס יסודי, חט"ב ותיכון אבל גם סדרה של אוניברסיטאות במיוחד אוניברסיטאות אליטיסטיות קיסריות. הרעיון שלו היה שבאוניברסיטאות הללו יחונכו מנהיגי העתיד של יפן. בראש הפירמידה עומדת האוניברסיטה של טוקיו, אחריה אוניברסיטת קיוטו ולאחר מכן ניצבות אוניברסיטת ווסדה ואוניברסיטת קאו.
אנו רואים שמתפתחת אידיאולוגיה חדשה – אידיאולוגיה לאומנית מודרנית אבל היא שואבת את האידיאולוגיה שלה ממקורות שהם יותר מסורתיים.
הסברים להטמעה מהירה של הלימוד:
- עוד לפני החשיפה הגדולה למערב ליפנים הייתה תרבות וטכניקה וגם רמה גבוהה של חינוך. כבר בתקופת אדו היו אינטלקטואלים בעלי ידע על המערב וגם ידע טכני, היו להם חיי מסחר וכלכלה תוססים בזכות ה-Chonin ועל כן הייתה להם מידה של מודרניות עוד לפני כן. על כן זו לא הייתה קפיצה גדולה כאשר הוכנס הלימוד מהמערב בצורה יותר חזקה.
- רק נדמה לנו שהיפנים למדו וספגו את התרבות המערבית אבל מדובר בסוג של קליפה, הם לא באמת למדו את מה שקורה במערב אלא הם רק יצרו כסות כזאת. יפן יצרה הסדרים דמוקרטיים חוקתיים ומוסדות ומנהג מודרניים אבל זו רק קליפה.
- ליפנים הייתה את היכולת לברור את ההשפעות הנחוצות ולדחות את ההרסניות – הם לא קיבלו את המערב כמקשה אחת אלא לקחו רק את מה שמתאים להם, דוגמא לכך היא הנצרות (למרות מאמצים מיסיונרים אז וגם היום היפנים לא ששים להתנצר).
וכעת נעבור לנושא חדש…
"מדינה עשירה, צבא חזק"
מדובר בהמשך של תקופת מייג'י. תוצר אחד מהלימוד מהמערב הוא השינוי התעשייתי – מנהיגי מייג'י שנשלחו במשלחות מאוד התרשמו מהעצומה התעשייתית של המערב והם אבחנו את התעשייה כמקור של עוצמה למדינה. הם סברו שהערובה הטובה ביותר לקיום מדינה מודרנית וחזקה היא לאו דווקא בהשקעה ראשונית בצבא אלא בכלכלה – הכלכלה תקיים צבא חזק. כאן מדובר במדינה עשירה שתתמוך בצבא חזק.
היפנים כפי שאנו יודעים מאוד אוהבים סיסמאות ולכן הם קבעו את הסיסמא "מדינה עשירה, צבא חזק" ("Fukoku kyohei")– המטרה היא תיעוש וחימוש. בראש ובראשונה יש להשקיע בכלכלה במדינה שתתמוך בסופו של דבר בצבא חזק. הם מאוד נזהרו שלא להעביר יותר מדי תקציבים לצבא אלא בראש ובראשונה לנסות לפתח את הכלכלה. המנהיגים בתקופה זו שהגיעו מרקע צבאי הבינו זאת והעבירו פחות תקציבים לצבא, הם ידעו מתי לעצור את העברת הכספים. לאחר כמה שנים הצבא מתחיל לשלוט על הכספים והמנהיגים לא עומדים במטרה שהציבו וזו אחת הסיבות למיליטריזם ולמלחמות ביפן – הממשלה לא הצליחה לשלוט בדרך הצבאי. בכל אופן בתקופה זו זה עדיין לא קרה.
כדי לממש את הסיסמא היה צריך לקיים רפורמות נוספות ולעבור ממדעי הרוח למדעי החברה, מדעי החברה הם הבסיס לבניית החיים ולא השאלות של מוסר ולכן הם עשו שינוי בתפיסת הזמן (משמרות של עבודה), כדי לקיים מדינה מודרנית יש להבין את הזמן ולהשתמש בו בצורה אחרת.
הרפורמות:
- מעבר מזמן חקלאי לזמן תעשייתי
- השלטונות היפנים החליטו שצריך להחליף את תפיסת הזמן כולל את לוח השנה כדי להתאים אותו לתיעוש של יפן וללוח השנה המערבי. על כן בשנת 1872 ישנו מעבר מלוח השנה הסיני ללוח השנה הגרגוריאני.
- דבר נוסף הוא חופשה כחלק ממתן חופש לעובדים – ההבנה הייתה שכדי לשמור על העובד יש לתת לו זכויות סוציאליות.
- בנוסף נקבע יום ההולדת של הקיסר.
