Tenant Farmer Unions – ההתארגנות הראשונה היא התארגנות של חקלאים עניים נגד בעלי קרקעות, לאחר הרפורמה של מייג'י הקרקע הופכת להיות קניין ויש לשלם מס. למרות שהרווחים מהחקלאות הצטמצמו באותה תקופה עדיין היא אחראית ל-מחצית מההכנסות של הבית באוכלוסייה. המון חקלאים לא היו בעלי קרקעות אלא הם עיבדו קרקעות של אנשים אחרים והם מרוויחים משכורת מאוד נמוכה כי בעלי הקרקעות צריכים לשלם 3% מערך הקרקע שלו כמס למדינה ללא קשר ליבול, הוא צריך להרוויח בעצמו וגם לשלם לעובדים שלו ולכן בעלי הקרקעות נתנו משכורות מאוד נמוכות לעובדים.
האיכרים החלו לגלות דבר מאוד מעניין – באמצעות התארגנות הם יכולים להטיב עם מצבם ובשנות ה-20 אנו מוצאים ארגונים בעיקר מקומיים של איכרים. לאחר מכן זה מתפתח לפדרציות אזוריות ובסוף זה מתפתח גם לפדרציה ארצית. האיכרים חסרי האדמה בד"כ עבדו במספר חלקות כדי להבטיח את הכנסתם (אם אדם א' לא יכול לשלם אז יש להם גם את אדם ב'). כיצד הם יכולים לפעול? שביתות – אם כולם שובתים בעלי הקרקעות מפסידים. הממשלה קצת חששה מסוג כזה של ארגון אך היא לא יכלה לבלום אותם כי היה מדובר בפעילות דמוקרטית לגיטימית באותה תקופה יחסית.
מה הממשלה יכולה לעשות? If you can't beat them join them. הממשלה מקימה את ארגון החקלאים הקיסרי! לממשלה לא כל כך אכפת מהאיכרים אבל אכפת לה מיציבות ולכן בשנים 1922 ו-1926 האיכרים מקימים פדרציות משלהם – Nihon Nomin Kumiai – איגוד כזה יכול להטיל חרם אצל אחד מבעלי הקרקעות ולומר שיותר לא עובדים אצלו וזה יכול למוטט אותו. לבעלי הקרקעות לא נותר אלא לשם לאיכרים שכר יותר גבוה.
Burakumin – התארגנות יותר קיצונית היא התעוררות של צאצאי ה-Eta כאשר אחרי הרסטורציה של מייג'י הם נקראים Burakumin. אותם אנשים שעבדו בעבודות שנחשבו בזויות. בשנת 1870 יש את שיטת הרישום וביטול המעמדות בתקופת מייג'י ואז הם לכאורה "משוחררים" אמנם רק מבחינה משפטית – כל אותם אנשים שהתעסקו במה שנחשב אז למלאכות בזויות המשיכו לגור באזורים בהם הם גרו וסבלו מאפליה בעיקר אפליה בלתי רשמית, יש כאלו הטוענים שהם סובלים עד היום. גם הם הבינו שהדרך להטיב עם מצבם עוברת דרך התארגנות פוליטית, אולי הם יוכלו גם ליצור תחושת זהות משלהם. כיצד אפשר למקסם את הרווחים? על ידי התארגנות ולא רק בעזרת בניית הזהות הפוליטית(הפגנות וכו'), אם פוליטיקאי רוצה את התמיכה שלהם הוא צריך לתת להם דברים. ההתנהגות הפוליטית הזאת צמחה באותה תקופה.
ארגון אחד שהם הקימו הוא ארגון כלל ארצי – "אגודת השוויון" ( Zenkoku Suiheisha = מים+ שוויון + אגודה = כמו שמים בכלי כשהופכים אותם הם משתווים אז כך גם האגודה שלהם), הארגון כולל נשים שהן גם המייסדות שלו. יש להם הצהרה – הם אומרים שהם לא צריכים רחמים אלא הם רוצים להתארגן, יש להם זכות לעשות את הדבר הזה. הם אומרים כי הם תמיד ניסו להשיג איזשהו משהו ותמיד דיכאו אותם מבחינה פוליטית. הם אומרים "שיטת העבודה שלנו היא דמוקרטית ולא באמצעות אלימות".
Revival of Japanese Left – תחיית השמאל היפני על רקע אירועים חיצוניים בעיקר על רקע המהפכה הבולשביקית. בשנת 1920 מתחילה ביפן מסורת של ה-1 במאי – סולידאריות, הפגנות וכו'. ב-1922 מוקמת המפלגה הקומוניסטית היפנית (Nohin kosanto). מעבר לפעילות הפוליטית של הקומוניסטים והסוציאליסטים היפנים ההשפעה שלהם היא יותר תיאורטית אידיאולוגית רחבה יותר וחוגי השמאל והמרקסיסטים היפנים יודעים היטב את גווני המחשבה המרקסיסטית ומנסים להתאים את זה למציאות ביפן. על פי מחשבה בו המשטר ביפן מורכב מהקפיטליסטים אבל הסוף הוא שתהיה מהפכה, זהו הבסיס של המשנה המרקסיסטית. המהפכה היפנית תהיה בשני שלבים:
- מהפכה בורגנית יפנית שתבטל גם את מוסד הקיסרות.
- מהפכה עממית פרולטרית על ידי האיכרים והפועלים.
השוני במקרה היפני הוא הדגש ההומאני של הסוציאליזם – יפן הומניסטית של סוציאליזם עם מעין פן דתי. הם התנגדו למיליטריזם היפני.
שני אינטלקטואלים המייצגים את המחשבות הללו:
Yoshino Sakuzo – למד באירופה וארה"ב, הוא חזר ב-1914 והיה למרצה באונ' טוקיו, הוא היה לשופר למחשבה הליברלית שמתפתחת בתקופת טאישיו.הוא מפתח תיאוריה שנקראת Minponshugi (Min = עם, Shugi = שיטה, Pon = עיקרון ß עיקרון מרכזיותו של העם) – לא משנה מהן המסגרות הפורמאליות אלא מה שחשוב זה שהרצון של העם בא לידי ביטוי. אינטלקטואלים מסוגו פרחו בשנות ה-20 של המאה ה-10 ביפן, הם מתחילים להיות מושתקים יותר ויותר בשנות ה-30 מכיוון שתיאוריות לאומיות ולאומניות כמו התיאוריה של ה-Kokutai (המדינה עצמה היא כמו גוף, יש ראש שהוא הקיסר, יש ידיים, רגליים וכו' – תפיסה משפחתית או גופית של המדינה).
