הסיסמא שאותה היפנים טבעו ללימוד מהמערב היא "רוח יפנית, טכניקה מערבית" (Wakon Yosai) – הסיסמא אומרת שהטכניקה היא מערבית אבל הרוח תישאר יפנית על מנת לשמור על הזהות היפנית וגם כי זה הדבר שהיפנים יוכלו להיכנס פנימה, זה ה-Input, ההכרה שהרוח היפנית היא חזקה מהכל וכל מה שנחוץ זה טכניקה חדשה. יש פה הכרה שהרוח היפנית היא רוח חזקה במיוחד.
אבל כפי שדובר על הרסטורציה של הקיסר ועל החזרת השלטון לקיסר, גם במקרה הזה הסיסמא הזאת לא הייתה נכונה ולא שיקפה את המציאות כי היפנים אימצו גם טכניקה מערבית אך הם אימצו גם תרבות מערבית.
בשיעור שעבר סיימנו את העיסוק בתקופת מייג'י, דיברנו על הבסיס הפוליטי, האדמיניסטרטיבי ועל הרפורמות בתקופה זו.
הרפורמות:
- סדר חברתי חדש: ביטול המעמדות, רישום של כולם ב-Keseki – כולם נרשמים בתור Heimin (נתינים) יחד עם זאת היו כמה חסרי מעמד שנקראו "Shinheimin" (Shin= חדש).
- הרפורמה האגרארית – תשלום מס על פי ערך של החלקה ולא על פי אורז, החלקה עצמה הופכת לקניין.
- הרפורמה במערכת החינוך – רפורמה מאוד חשובה, ביטול שיטת ה-Terakoya (לימוד במקדשים) והחלת חוק חינוך חובה של 4 שנים לא בשביל לחנך את האוכלוסייה אלא בגלל שהמנהיגים חשבו ששיטת המקדשים לא מספיק טובה למדינה מודרנית כי היא לא מספקת את הכישורים הנדרשים במדינה מודרנית.
- הרפורמה בצבא – החליטו שהצבא היפני החדש יהיה צבא ריכוזי ולא מבוזר, בנוסף החליטו שזהו צבא של כל שכבות האוכלוסייה ולא רק הסמוראים וזה דבר שעלה למנהיגים בראשם. בצבא היבשה תחילה היה המודל הצרפתי שהוחלף למודל הפרוסי ובצי היה המודל הבריטי. ב-1872 הוחלט להקים שני משרדים של הצבא: "משרד הצבא" ו"משרד הצי" כשבכל אחד מהמשרדים שלטה קליקה אחרת שהייתה בשלטון. זה חשוב מאוד כי יצירת המשרדים הללו לא הייתה רק טקטיקה אסטרטגית אלא זו הייתה סוג של פשרה, החלוקה הזאת שנראית כמו חלוקה אדמיניסטרטיבית פשוטה תהיה משמעותית בתקופה של מלחמות וכיבושים, זאת מפני שאף מנהיגות לא הצליחה להשתלט על המשרדים הללו ונוצרה יריבות.
מדובר ברפורמות מאוד גדולות בתקופה מאוד קצרה, רפורמות שהתחילו מלמעלה אך יחד עם זאת היו המון התנגדויות מצד העם. האיכרים לא רצו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר, צעירים לא רצו להתגייס בצבא ואפילו בהנהגה היו חילוקי דעות בנוגע לרפורמות בצבא בעיקר. יחד עם זאת חלוקת הדעות הזאת לא הביאה למאבקים מאוד מסוכנים ופנימיים בתקופה של מייג'י. את תחילת תקופת מייג'י היסטוריונים מגדירים את התקופה הזאת כ"ממשלה של סיעות" (Hanbatsu no seifu). בסופו של דבר חילוקי הדעות הללו בממשלה יפרצו החוצה. אוליגרכים תמיד יריבו ביניהם וזה מה שקרה בכל בעולם וגם ביפן.
הרפורמות התקיימו בהצלחה מאוד גדולה יחסית, היו מקרים בהם הממשלה נכשלה כמעט לחלוטין אבל באופן כללי הרפורמות באמת הצליחו והקפיצו את יפן למדינה מודרנית ומתועשת כמו מדינות אחרות בעולם. כיצד יפן עשתה זאת? האם ניתן לזהות מנגנונים שעזרו ועדיין עוזרים ליפן להגיע למצב כזה?
הלימוד:
הדרכים בהן היפנים למדו מהמערב – לאחר הרסטורציה של מייג'י היה רצון רב ללמוד טכניקות מהמערב. היפנים החלו להפנים ולקבל בהדרגה את נוכחות הזרים ביפן ואף יותר מכך – רדיקליים שהתנגדו בהתחלה לכניסת הזרים ביפן הזמינו ואף שילמו כסף לזרים על מנת שיגיעו ליפן.
צריך להזכיר שהלימוד מהמערב לא היה זר לחלוטין ליפן, בתקופת אדו כבר זה התקיים במידה קטנה –לימודי הולנד. אמנם מדובר באסכולה יחסית שולית, החשיבות שלה התגברה רק כשהמערבים הגיעו ליפן אבל היא התקיימה. אי אפשר להגיד שהיפנים התחילו משום דבר.
החשיבות של ה-Rangaku היא שהיא הראתה שיש אפשרות לחשוב בצורה אחרת וגם לפתח מערכת פוליטית וחברתית אחרת, היא חשובה כי היא הציגה אלטרנטיבה.
בכל אופן יפן במשך כל ההיסטוריה למדה מסין – "רוח יפנית, טכניקה סינית". הסיסמא הייתה קיימת, היא לא הייתה לאומית אך הייתה ידועה. היפנים החליטו לפרסם סיסמא חדשה שתתאים ללימוד מהמערב – "רוח יפנית, טכניקה מערבית", פרפראזה לסיסמא ישנה.
הרוח תישאר יפנית והלימוד יהיה מערבי – יש אימוץ נרחב תרבותי ויש רצון יחד עם זה לשמור על הזהות היפנית. יחד עם זאת היה ברור שאין אפשרות להפריד בין השניים וכאשר ההנהגה דיברה על לימוד מהמערב זה לא היה לימוד אינסטרומנטאלי בלבד אלא גם לימוד ציוויליזציוני וגם תרבותי – היה שינוי בתרבות, בלבוש וכו'. היפנים מאוד התביישו בעצמם – בלבוש, בכך שהם יחסית נמוכים למערב ואפילו בשיניים העקומות. הרצון היה לעבור טרנספורמציה אדירה אפילו בצורה החיצונית. ההשפעה של המערב הביאה אפילו לאכילת בשר ביפן, זה היה זר ומוזר למרבית האוכלוסייה ולא נדבר על העובדה שזה היה מאוד יקר.
