ב-31 למרץ 1854 האמריקאים והיפנים חותמים על חוזה שנקרא "Kanagawa treaty ".
מדובר בחוזה לא כל כך חודרני לדידם של היפנים. – יפן תפתח שני נמלים, אחד בשימודה ואחד באקודטה בפני האניות האמריקאיות. שנה וחצי לאחר חתימת החוזה ארה"ב תוכל לשגר נציג ליפן שישב בשימודה. כל זיכיון שיפן תעניק למדינה אחרת היא תצטרך להעניק גם לארה"ב. כאן ארה"ב רק מתחילה להפעיל פוליטיקה עולמית, היא לא מיומנת כמו צרפת או בריטניה.
עם הזמן הדרישות האמריקאיות גוברות והם מבקשים לפתוח עוד ועוד מקומות בפני האמריקאים, היפנים בלית ברירה נאלצים להסכים והחוזה השני נחתם ב29 ביולי 1858 והוא נקרא "הסכם הסחר" – בתוך 5 שנים יפן תפתח בפני ארה"ב 4 נמלים נוספים. אזרחים אמריקאיים יוכלו להתגורר בערי הנמל הללו וגם בערים הגדולות. בנוסף הם יוכלו להקים לעצמם בתי תפילה – זה סותר את האיסור על הנצרות ביפן.
בהסכם זה יש דרישות הרבה יותר חודרניות – אמריקאים יוכלו לסחור בתוך יפן למעט אופיום.
סעיף קשה ליפן – המכס שתטיל יפן על מוצרי היבוא לא יעלה על 5 אחוזים ממחירם – למה זה כל כך קשה?
מדובר בסעיף שפוגע בריבונות מבחינה פוליטית, בנוסף דבר לא יוצא להם מהסיפור הזה –מכס של 5% זה כלום. כאשר יפן תרצה לפתח את התעשייה (לעבור תיעוש או מודרניזציה) אז היא לא תוכל להטיל מכסים על תיעוש וזה יפגע במאמצים התעשייתיים שלה. כשיפן מנסה לבנות את התעשייה שלה אז היא זקוקה להגנה המכסית של המדינה מפני שאם לא תהיה ההגנה הזאת אז מדינות אחרות שיש להן אותה תעשייה יוכלו למכור את המוצרים במחיר זול יותר מהיפנים מפני שלהם תהיה הגנה מכסית.
סעיף נוסף אומר שהאמריקאיים ייהנו ממעמד אקסטריטוריאלי ואם יעברו עבירה הם ישפטו בפני קונסול שלהם. הסעיף הזה מאוד פוגע – ליפנים אין ריבונות במדינתם.
החוזים הללו היו בלתי שווים אך הם היו גם מאוד פוגעים –הם מיקמו את יפן בין המדינות שנתונות תחת איומים.
לאחר החוזים מתחילות להיווצר קהילות קטנות של זרים ביפן.
מדוע האמריקאים רוצים לפתוח את יפן?
צריך להבין את זה כחלק מהשחק האימפריאלי באותה תקופה, בריטניה, צרפת וגרמניה מתחילות להפגין שרירים בעולם ועל כן גם ארה"ב נכנסת למשחק הזה.
אחת הסיבות הייתה שאולי יש משהו ביפן, זו הסיבה של כל הקולוניאליזם – מדינות המערב אמרו לעצמם שאולי יש משהו במדינות האלו.
הסיבות לפתיחת יפן:
- יעוד תרבותי ודתי – להביא את צורת הקדמה והנצרות לעמים נחשלים. את הקומודורים לא עניינה התרבות היפנית אלא הם ראו את עצמם כממלאים שליחות דתית – הבאת דמוקרטיזציה ונצרות, את הנצרות הם לא הצליחו להביא.
- אימפריאליזם אמריקאי בפסיפיק.
- הדחף הקולוניאלי – להשתלט במהירות.
תקופת הבקומצו (בקו= באקופו, מצו=סוף):
יפן תוססת בין ____ ל_____, 15 שנים לאחר פתיחת יפן. יפן חווה המון רציחות, בתקופה זו מנותק הסדר הפוליטי והחברתי הישן. הבאקופו עומד בפני לחצים רבים מבית ומחוץ, הוא לא מצליח לבלום את החדירה המערבית ויש המון מתנגדים שאורבים לו בפינה –סמוראים רדיקליים, ____,______.
הבעיה העיקרית הייתה לעמוד מול אנשים שנשאו נשק – סמוראים. ב-15 השנים הללו למרות הלחצים החיצוניים שהיו הלחצים הפנימיים הם שהיו החזקים ביותר והם אלו שהכניעו את השוגון. לאחר שקומודור פרי מוסר את האיגרת אז הפקידים מתלבטים באיזו דרך לנהוג. השוגון היה אדם צעיר וחולני בשם לסדה (Lesada), לאחר מותו הוא מוחלף בשוגון חולני אחר בשם Lemochi. מדובר היה באנשים שלא יכלו להוביל את יפן ולעמוד בלחצים. על כן הטיפול היה בידי חמישה יועצים בכירים (Roju), הם אילו שקיבלו את ההחלטות החשובות.
אם אנו רוצים להבין את התנהלות יפו בתקופות הבקומצו יש להבין את התנהלות היועצים הללו ולא את ההתנהלות של השוגון.
שניים מהיועצים הם אנשים בשם Masayoshi ו-Masahiro.
מסהירו:
קומודור פרי כאשר הוא נכנס ליפן הוא מחליט להיוועץ בדאימיו. _________________________. (להשלים את הסיפור)
יפן נפתחת ואותו יועץ בשם מסהירו פותח ברפורמות- הוא שולח המון מלומדים ללמוד מההולנדים, הוא נוקט במדיניות שנקראת ""Kaikokusabaku = סיסמא שאומרת לפתוח את הארץ ולתמוך בבקו. אמנם יפן תומכת במסחר אך תמיד תומכים בבקו, הסדר לא משתנה. הביקורת נגדו גוברת יותר ויותר והוא מתפטר מתפקידו ב-1855 ובמקומו עולה אדם בשם מסיושי.
