בג"ץ אישר את התכנית למניעת הצפות בנחל חדרה: מה זה אומר לתושבים

בעיית ההצפות החוזרות באגן נחל חדרה מלווה את תושבי האזור שנים, ופוגעת בתשתיות, במבנים ובשטחים החקלאיים הסמוכים. כעת ניתן אישור משפטי שמסיר מכשול מרכזי מפני התכנית שנועדה לתת לכך מענה: בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה עתירה שהגישה החברה להגנת הטבע נגד אישור התכנית, וקבע כי לא נפל פגם בהליך אישורה.

מה כוללת התכנית למניעת ההצפות

בלב הסיפור עומדת תכנית תשתית לאומית הידועה כתת"ל 122 – "מתקני השהיית נגר באגן נחל חדרה". מטרת התכנית היא לספק פתרון כולל ורחב היקף לבעיית ההצפות שגרמה לאורך השנים לנזקים משמעותיים בכל אזור אגן הניקוז של הנחל.

הרעיון המרכזי שעליו מבוססת התכנית הוא הקמת מספר מתקני השהיית נגר – למעשה מאגרים זמניים – במעלה אגן הניקוז. במהלך אירועי גשם קיצוניים ייאגרו המים במתקנים אלה, ולאחר מכן ישוחררו באופן מבוקר אל מורד הנחל. כך נמנע מצב שבו כמויות מים גדולות זורמות בבת אחת וגורמות לעומס שמוביל לגלישה והצפות.

התכנית אושרה על ידי הממשלה כחצי שנה לפני מתן פסק הדין, בחודש יוני, ויזם התכנית הוא רשות ניקוז ונחלים שרון.

הטענות שהעלתה החברה להגנת הטבע

החברה להגנת הטבע הגישה עתירה לבג"ץ נגד הממשלה והגופים השונים המעורבים בתכנית, בהם הוועדה המחוזית חיפה, המשרד להגנת הסביבה ורשות ניקוז ונחלים שרון. במסגרת העתירה ביקשה לבטל את החלטת הממשלה לאשר את התכנית, ולחלופין להתנות את המשך קידומה בבחינה מעמיקה ויסודית יותר של חלופות תכנוניות.

לטענת העותרת, נפל פגם יסודי בתסקיר ההשפעה על הסביבה, ובחינת החלופות בו הייתה לקויה ושטחית. בנוסף נטען כי מידע חיוני לא הוצג בפני הציבור והמתנגדים בשלב מוקדם, אלא רק במהלך דיון מאוחר יותר, דבר שלטענתה פגע ביכולת להתנגד ולהשמיע טיעונים.

הליבה המקצועית של המחלוקת נגעה לשתי גישות שונות. התכנית שקודמה מבוססת על גישת "ריסון זרימות" באמצעות מאגרי השהיה. לעומתה הציעה החברה להגנת הטבע גישה חלופית של "שחרור זרימות", המבוססת על הקמת מעקף צפוני לנחל חדרה שיאפשר הולכת ספיקות מים גבוהות. לטענתה, חלופה זו לא נבחנה כראוי ולא נערכה השוואה הוגנת בין החלופות.

עמדת המדינה וההכרעה של בג"ץ

המדינה ביקשה לדחות את העתירה על הסף, וטענה כי לא הוצגה עילה משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הממשלה. לדבריה, התסקיר נערך באופן מעמיק, נבחנו בו גם חלופות בגישת "שחרור זרימות", כולל זו שהציעה העותרת, וסוגיית החלופות המשיכה להיבחן גם במהלך הליך ההשגות בפני חוקרת התכנית.

שלושת השופטים – דוד מינץ, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב – דחו את העתירה. בפסק הדין צוין כי במהלך הדיונים ניתנה הדעת לבחירת האמצעים המתאימים להתמודדות עם בעיית ההצפות, וכי מדובר בשיקולים מקצועיים שבית המשפט אינו נוהג להתערב בהם.

השופטים הוסיפו כי היועצת הסביבתית אף הורתה ליזם להשלים את התסקיר ולהתייחס באופן משמעותי יותר לחלופת המעקפים שהציעה העותרת. עם זאת, לאחר הליך ההשגות שכלל מינוי חוקרת, השתכנעה הוועדה כי החלופה אינה מעשית. עוד צוין כי על פי הפסיקה, אין לדרוש מעורך תסקיר לבחון חלופות שאי-ישימותן ברורה כבר מלכתחילה.

מה המשמעות לתושבי האזור

עבור תושבי נחל חדרה והסביבה, פסק הדין מסיר מכשול משמעותי מפני המשך קידום התכנית. מאחר שההצפות פגעו לאורך השנים בתשתיות, במבנים ובשטחים החקלאיים, האישור המשפטי עשוי לזרז את ההתקדמות לקראת פתרון שיצמצם את הנזקים בעתיד. בית המשפט סיכם כי ההחלטה התקבלה לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולכן אין מקום להתערב בה.