רובי לבקוביץ' על תקופתו בהפועל חדרה: 'שם חזר לי החשק'

מעטים השחקנים שהותירו חותם רגשי כה עמוק אצל אוהדי הפועל חדרה בשנים האחרונות כמו השוער רובי לבקוביץ'. בגיל שבו רוב השוערים כבר תלו את הכפפות, לבקוביץ' — שעומד לחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-38 — בחר לחזור למגרשים דווקא כדי לעזור למועדון שאותו הוא מגדיר כאהוב עליו. בראיון גלוי לב הוא משתף בתחושותיו על התקופה בחדרה, על הירידה הכואבת לליגה א', ועל התשוקה שחזרה אליו דווקא כאן.

החזרה לחדרה: משימה מאתגרת שלא צלחה

לבקוביץ' הגיע להפועל חדרה לאחר תקופה של חצי עונה ללא כדורגל, מתוך רצון אמיתי לתרום למועדון שאליו הוא קשור. לדבריו, היה לחץ גדול להחתים אותו, והוא עצמו השקיע מאמצים רבים כדי לחזור לכושר מתאים. אלא שהמשימה — הצלת הקבוצה מירידה לליגה א' — התבררה כמאתגרת מדי, ובסופו של דבר לא צלחה.

"בדיעבד כולם חכמים", הוא אומר, ומסביר שלמרות התוצאה הוא לא מתחרט על ההחלטה לבוא ולעזור. אצל אוהדי הפועל חדרה, הירידה הותירה טעם מר, אך גם הערכה כלפי שחקן שבחר להתייצב ברגע קשה במקום לבחור בדרך הנוחה של פרישה.

הפציעה שהכריעה את הכף

למרות שהגיע מוכן פיזית ואף שיחק ארבעה משחקים כשוער ראשון בפתיחת דרכו בחדרה, לבקוביץ' נאלץ להתמודד עם פציעה קשה — שבר בלסת — שקטעה את הרצף ופגעה ביכולתו לחזור לרמה שרצה. לדבריו, ההזדמנות ניתנה לו והוא היה שוער ראשון, אך הפציעות הכריעו את התמונה בסופה של העונה.

עבור התומכים המקומיים, סיפור הפציעה ממחיש עד כמה שברירית העונה בליגה, ובמיוחד עבור קבוצה שנאבקה על הישארותה. שוער מנוסה ובעל ניסיון כמו לבקוביץ' היה יכול להוות עוגן חשוב, אך גורל המגרש קבע אחרת.

המשפחתיות של חדרה מול הקהל של תל אביב

לאורך הקריירה שלו לבקוביץ' לבש מדים של כמה מהמועדונים הגדולים בישראל, וכשהוא נדרש לבחור את המקומות האהובים עליו, הוא מזכיר שניים: הפועל תל אביב בזכות הקהל הגדול, והפועל חדרה בזכות האווירה המשפחתית. הבחירה בחדרה כאחד המקומות היקרים ללבו אינה מובנת מאליה, והיא מספרת סיפור על מועדון שמצליח ליצור זהות ותחושת שייכות למרות שאינו נמנה עם הענקים.

לבקוביץ' מדגיש כי דווקא בחדרה חזר אליו החשק לכדורגל. אחרי שסיים את הקדנציה השנייה שלו בהפועל תל אביב, הוא חשב שהוא שבע ולא יחזור לשחק — אך השהות בחדרה החזירה לו את התשוקה והרצון. "אני מרגיש בשל", הוא אומר, ומוסיף שגם אם לא ימשיך לשחק, הוא ישלים עם כך בשלווה.

שלוש שנים שהחזירו אותו למפה

לבקוביץ' מתאר את התקופה בחדרה כשלוש שנים אדירות שהעלו אותו למקום גבוה בכדורגל הישראלי. אחרי תקופה בחו"ל, שבה שיחק באחד המועדונים הבולטים בהונגריה, זכה בגביע והשתתף בליגה האירופית, הוא נאלץ להתמודד עם מגפת הקורונה ועם קרע ברצועה הצולבת. בסופו של דבר בחר לחזור לישראל, החלטה שהוא מרוצה ממנה — ובמרכזה עמדה דווקא ההצטרפות להפועל חדרה.

הבחירה לחזור מחו"ל אל מועדון מהפריפריה הכדורגלנית הישראלית, במקום להמשיך בקריירה בינלאומית, ממחישה עד כמה ראה בחדרה תחנה משמעותית ולא רק פרק ביניים.

תכנון היום שאחרי

לבקוביץ' משתף שהוא חושב על סיום הקריירה כבר מגיל 28, ומאמין שתכנון נכון של הצעד הבא הוא קריטי. לדבריו, שחקן שאינו נערך מראש עלול לגלות מציאות קשה עם סיום הקריירה. הוא מרגיש שהוא בכיוון הנכון, וכי הגיע כמעט לכל היעדים שחלם עליהם כילד.

בין הישגיו הבולטים הוא מונה את האליפויות עם הפועל באר שבע, ובמיוחד את זו הראשונה, שאותה הוא מתאר כחוויה מטורפת עם סגל עשיר במיוחד. עוד הוא מזכיר את התקופה בהפועל תל אביב שבה היה קפטן ועשה את עונת הפריצה שלו, עונה שאוהדים מזכירים לו עד היום.

מבט לעתיד ומשמעות לאוהדי חדרה

לבקוביץ' מסכם את הקריירה בתחושת גאווה, ומציין שאם יש דבר אחד שהיה רוצה אחרת — זה זימון לנבחרת ישראל שלטענתו הגיע לו בעבר. עם זאת, הוא חי בשלום עם התחושה הזו. הוא גם מציין לטובה את המאמן אליניב ברדה, שאיתו שיחק בעבר בבאר שבע, ומשבח את הגישה החדשנית והניסיון שהביא לתפקיד.

עבור אוהדי הפועל חדרה, דבריו של לבקוביץ' מהווים תזכורת לכך שגם בעונה קשה שהסתיימה בירידה, המועדון נשא זהות משפחתית ואיכות אנושית שמשאירים רושם על שחקנים ותיקים ומנוסים. השאלה אם וכיצד יימשך הקשר בין השוער למועדון נותרה פתוחה, אך ברור שהתקופה בחדרה תיזכר אצל שני הצדדים כפרק משמעותי.