כיבוש נוסף הוא כיבוש בורמה – גם כאן מדובר על ניצחון יפני מהיר. מה החשיבות האסטרטגית של כיבוש זה? דרך בורמה – דרך שהובילה אספקה לצבאות של צ'אן קאי שק. בנוסף זה מקרב את היפנים להודו.
בנקודת זמן זו, מכאן ועד סוף המלחמה, ישנם שני מושגים שניסו לתאר את האימפריה היפנית החדשה:
מה שקורה זה איחוד ראשון של אסיה – היפנים עושים סוג חדש של איחוד אסייתי, היפנים מצליחים לדחוק מאזור זה את הקולוניאליזם המערבי בכוח. המושגים:
- האימפריה היפנית הגדולה (Dainipponteikoku) – לא רק אימפריה יפנית אלא אימפריה יפנית תחת הקיסר היפני, זוהי החצנה של חלק מהחשיבה הפוליטית שהתקיימה בתוך יפן אל כל האזור עצמו. הרעיון היה לפרוס את אתוס הקיסר מעבר למדינה היפנית.
- Daitoakyeeiken – אזור השפע ההדדי של מזרח אסיה הגדולה. סלוגן שהיה קיים תחילה בתוך יפן שנועד לשכנע את העם היפני למאמצי הלחימה וההשתלטות באסיה. יפן מנסה ליצור אזור חדש ללא הקולוניאליזם המערבי עבור האסייתים, למענם. הרעיון הוא ליצור אימפריה או אזור חדש שהוא טוב עבור כל האסייתים. בגלל שכולנו אסייתים עלינו להיות ביחד ולגרש את המערבים. זו הייתה התעמולה או הסיסמא שליוותה את תהליך האימפריאליזם. מבחינה מעשית הרעיון היה למקם את יפן כהגמון של העמים האסייתים: כדי ליצור ליפן חוסר תלות במעצמות העולם.
גבולות האימפריה היפנית:
- ליבה של האימפריה היפנית – איי הבית היפנים (כולל טיוואן וקוריאה), מנצ'וריה וצפון סין.
- הפיליפינים, אינדו-סין הצרפתית, תאילנד, בורמה, מליה, אינדונזיה, בורנאו הבריטית, מלאיה הבריטית, מזרח טימור הפורוגזית.
- אוסטרליה, ניו זילנד, רוסיה האסייתית ואפילו הודו = יפן לא כבשה את האזורים הללו אך כן היו קיימות תכניות אופרטיביות של שליטה באזורים הללו.
פעולות היפנים:
- בשנת 1942 מתוך ציפייה שהאימפריה הזאת תישאר לטווח רחוק היפנים מקימים משרד מיוחד שתפקידו לטפל באימפריה, "משרד האזור המזרח אסייתי הגדול".
- היפנים ממנים מושלים צבאיים יפנים (Gunseikan) בכל אזור שנכבש על פי הסידור הפוליטי הקודם – במלאיה מושל של מלאיה, בסינגפור מושל של סינגפור.כל עוד האינטרסים היפנים נשמרים לא הייתה כל כוונה לשנות את סדרי החיים של האזורים הללו באופן מוחלט. לעומת זאת באינדונזיה היפנים חותמים על סדרה של הסכמים עם מלכים וסולטנים מקומיים ועל כן ההתערבות הייתה חודרנית, בשאר המקומות ההתערבות לא הייתה חודרנית כל כך. הקמת אגודות דתיות – לאחר הכיבוש של אינדונזיה ומלאיה היפנים עומדים לראשונה מול אוכלוסייה מוסלמית גדולה והם לא יודעים כל כך איך להתנהג כלפיהם, הם לא יודעים מה זה הדת הזאת ואיך היא משפיעה עליהם מבחינה פוליטית. אנו יודעים שהיו מושלים דתיים שניסו לשתף פעולה עם אגודות דתיות ואך הקימו אגודות מוסלמיות שינטואיסטיות. לעומת זאת היו גם מושלים צבאיים יפנים שלא התייחסו יפה למוסלמים והיו מקרים בהם הייתה דרישה מהמתפללים להתפלל לכיוון טוקיו במקום לכיוון מכה.
- תעמולה ומדיניות תרבותית באימפריה – תרבות היא סוג של כלי, היא לא רק דבר נחמד שאנשים משתתפים בו אלא היא גם כלי של שליטה. אימפריאליזם תרבותי – אתה עושה דברים גם אתה לא ממש רוצה לעשות אותם כי אתה רגיל אליהם. הרעיון היה לשכנע את האוכלוסייה האסייתית לעשות דברים דרך התרבות. היפנים שולחים אלפי אנשי תרבות (Bunkajin)– נגנים, מרצים באוניברסיטה – כדי לדבר עם האוכלוסייה המקומית ולשכנע אותה להתקרב ליפן. עד כמה האימפקט של המדיניות התרבותית היה חזק? שאלה טובה. היו אזורים בהם האפקטיביות הייתה טובה כי היא חיזקה את השליטה היפנית, לעומת זאת במזרח אסיה האימפקט היה נמוך יותר. דרך נוספת ליזום השתלטות תרבותית היא דרך סטודנטים – הממשלה היפנית מממנת לסטודנטים ממזרח אסיה לימודים ביפן ומחזירה אותם למדינותיהם כשליחים של יפן.
- היחס אל תנועות לאומיות – אנו לא מוצאים שהתנועות הרימו חרם בצורה משמעותית נגד הצבא היפני ואולי להפך – בפיליפינים אותם חיילים ששירתו תחת הצבא האמריקאי עברו צד והתגייסו לצבא היפני.
