אנו רואים שלא מתקבלת החלטה מוסכמת ולכן יפן מתפשטת לכל הכיוונים. הרוסים מכים את יפן שוק על ירך ולכן יפן מוותרת על התפשטות לכיוון צפון, לכיוון שטחי רוסיה, וההתפשטות הופכת לכיוון דרום בלבד.
התפיסה על מנצ'וריה הייתה מאוד מיוחדת, אנשי הארמיה שם האמינו כי הם יכולים להקים שם את גן העדן היפני.
גורם חשוב באימפריאליזם הוא הגורם האנושי.
בשיעור האחרון עסקנו ב-4 וחצי שנים בין התקרית על גשר מרקו פולו ב-1937 עד למתקפה על פרל הארבור ב-1941. דיברנו על כך שבעקבות תקרית מרקו פולו החלה מלחמת סין יפן השנייה, דיברנו על הישגים מסוימים בהתפשטות היפנית – בתוך המטכ"ל היפני היו שתי סיעות שלשתיהן הייתה אוריינטציה התפשטותית אך לכיוונים שונים – אחת רצתה להתפשט צפונה (Kodoha) ואחת רצתה להתפשט דרומה (חוג השליטה – Toseiha). ההכרעה ביניהן התקבלה רק לאחר שהיפנים מוכים שוק על ירך ע"י הורסים בשני קרבות מרכזיים. מסתבר שהיפנים האמיצים מובסים על ידי הכוחות הרוסיים בנחיתות מספרית – הכוח הרוסי היה כמחצית מהכוח היפני אבל הוא היה מצויד יותר טובה ולכן הרוח הסמוראית לא עזרה ליפנית. המטכ"ל ביפן מבין שאין להיכנס למלחמה עם רוסיה כי היא חזקה מדי ואז האוריינטציה ההתפשטותית עוברת דרומה.
Mantetsu – הזרוע החשובה ביותר של השלטון היפני במנצ'וריה. בנתה בתים, בנתה תשתיות, היו לה יחסים טובים עם החיילים. בעקבות תקרית מרקו פולו הצבא היפני פולש בכל כוחו לסין, הצבא היפני נוחל הצלחה אדירה והוא משתלט בתוך שנה על השטח הענקי של סין – הוא פולש לבייג'ין, לשנגחאי. דיברנו גם על הטבח בניינג'ין – להיסטוריה של התקרית הזו ישנם הסברים שונים – מדוע היפנים ביצעו זו?
בשנת 1940 היפנים עושים כמה דברים:
חתימה על הסכם אינטרסים משותף יחד עם גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית כאשר המטרה הראשונה של הסכם זה היא להרתיע את הרוסים. בנוסף זהו הסכם של הכרה הדדית בשאיפות הקולוניאליות של כל אחת מהמדינות, הכרה ולגיטימציה כזו זה דבר שהיא לא משיגה ממעצמות המערב האחרות. בנוסף האויבת מספר אחת של יפן היא ארה"ב ולמעשה לא רק התקרית במנצ'וריה בשנת 1931, אלא גם תקרית מרקו פולו, הפלישה לסין מובילה את יפן למסלול התנגשות עם ארה"ב. לא מדובר במסלול ליניארי, היו ניסיונות להגיע להסכמה עם האמריקאים כאשר היו כאלו בעד פשרה משני הצדדים והיו כאלה שלא היו מוכנים לפשרה. האמריקאים לא מאפשרים הגירה יפנית, בשנת 1908 מושג סוג של הסכם ג'נטלמני שבו יפן "מרצון" מגבילה את ההגירה. בהמשך ארה"ב בעצמה אוסרת על הגירה אליה, לא מאפשרת החזקה של נכסים בארה"ב וכו'. זוהי סטירת לחי עצומה עבור יפן כי מרבית הסטודנטית והקצינים היפנים למדו בארה"ב. לא די בכך ובשנת 1939 יש ביטול של חוזה החסר והידידות עם יפן. ביולי 1940 העברת הצי הפאסיפי לפרל הארבור, שיגור כוחות צבא ומפציצים לפיליפינים. ביולי 1941 יש חרם מלא על יפן והקפאת הנכסים היפנים בארה"ב. היפנים מתבוססים בבוץ הסיני והדרך לצאת מהמשבר הזה על פי אנשי הצבא היא להתפשט בצורה נרחבת יותר. בנוסף יפן הייתה זקוקה לנפט ולחומרי גלם שמגיעים מדרום מזרח אסיה ולאחר שארה"ב ביולי 1941 יחד עם אוסטרליה מודיעה על אמברגו של ברזל ונפט ליפן, מוצרים שיפן הייתה זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.
בתוך יפן עצמה היו כאלה שקראו להתפשר, בין היתר רוה"מ Konoe Fumimaro (זה היה לפני התקיפה על פרל הארבור), הוא היה מוכן לדבר גם על נסיגה מסין תחת תנאים מסוימים. הוא אמר שיפן תיסוג מיפן אם היא תגיע להסכם עם נאי קאי צ'נג. ארה"ב מוכנה לכך רק אם יפן תיסוג גם ממנצ'וריה, דבר שבלתי מתקבל על הדעת מבחינת יפן. הוא מבקש להיפגש עם רוזוולט בארה"ב אך בקשתו נדחית – הוא נמצא בין הפטיש לסדן.
בראש הקבוצה השנייה עומד Tojo Hideki. קונואה לא מצליח להשתלט על אנשי הצבא אז הרעיון הוא למנות מישהו מתוכם שישתלט עליהם. הידקו ממונה לרוה"מ ובשלב מסוים הוא אומר שיש להגיע להכרעה האם להתקיף את ארה"ב או לא. בסופו של דבר באוקטובר 1041 התקיימה פגישה מכרעת בקבינט היפני ושפם המצדדים בתקפה והמתנגדים להתקפה נחלקו חצי וחצי, בראש המתנגדים עומד קונואה ובראש המצדדים עמד גנרל אחר והידקי מוצא עצמו חייב להכריע האם יוצאים להתקפה או לא.
לאחר פרל הארבור, כשהאמריקאים בכו על אובדנם, ההתקפה יצרה זעם אדיר בתוך ארה"ב והחלה ההתגייסות הגדולה ביותר בהיסטוריה למאמץ המלחמתי, לא רק של הצבא אלא של כל המשאבים הכלכליים שיכולים להיות. העיתונים ביפן היו מלאי הלל לאנשי הצבא ולהחלטה המסוכנת הזאת שלבסוף הצליחה, פיארו את ההתקפה ואת העידן החדש שכעת מתחיל. יחד עם זאת בתוך יפן היה אדם אחד שלא היה מאושר – Yamamoto Isoroku, האדם שתכנן את ההתקפה לפרטיה. הוא אמר "אנחנו הפסדנו את המלחמה". כיצד זה יכול להיות שמתכנן ההתקפה אומר זאת?
