האם להתבסס או להמשיך לכבוש?

הארמייה מקימה את מדינת הבובות ובראשות ממשלת הבובות היא ממנה את הקיסר האחרון של סין, Henry Puyi. מדינת הבובות הזאת לא הוכרה על ידי שום ממשלה למעט הממשלה היפנית וגם לא על ידי המתיישבים שלאחר 350 שנות שליטה סינית רואים את עצמם כסינים. אנו רואים שהארמיות הללו מכתיבות את מדיניות החוץ היפנית ולא סתם אלא מדיניות חוץ מסוכנת.

שר החוץ ושר ה____ לא רצו בכלל את הפלישה הזאת למנצ'וריה, הם היו פוליטיקאים והם ניסו לשמור על יחסים טובים גם עם המערב וגם עם סין אבל הצבא מחליט לכבוש שטחים ולהקים מדינת בובות למרות תפיסתם.

תקרית מנצ'וריה לא רק שינתה את מדיניות החוץ של יפן אלא היא פגעה גם ביחסים שלה עם מדינות העולם, בראש ובראשונה עם סין.

דו"ח לייטון – המערב שולח משלחת שתחקור את הפלישה של יפן למנצ'וריה והיא קובעת שאין הצדקה למעשים היפנים ובצורה ברורה לחלוטין מאשימה את היפנים בכיבוש מנצ'וריה. היא ממליצה ליצור עצמאות במנצ'וריה כאשר הריבונות תהיה סינית והשליטה הפיזית תהיה יפנית.

מדובר בסוג נוסף של ההתערבות המשולשת. בעקבות הדו"ח יפן מחליטה לפרוש מחבר הלאומים בשנת 1933. מהפרישה הזאת יפן מנתקת חלק גדול מהקשרים שלה עם המערב והיא גם מקרבת את יפן למלחמה עם סין.

היפנים לא נלחמים קודם עם סין, לאחר הפלישה של מנצ'וריה היפנים מחליטים להגיע לאיזון עם הסינים ובמאי 1933 יפן מגיעה להסכם עם סין של אי התקפה. היפנים רוצים לבסס את שליטתם במנצ'וריה וראש הממשלה הסיני היה מוטרד יותר מהקומוניסטים הסינים ולכן שניהם הסכימו לחתום על הסכם סטאטוס קוו אחד עם השני.

יפן כובשת את מנצ'וריה, קוריאה היא כבר שלה. מה הצעד הבא?

האם להתבסס או להמשיך לכבוש? האם אפשר להיות מרוצים עם מה שיש או שהשאיפה היא קדימה?

בתוך הצבא אנו רואים שתי קבוצות יריבות:

1. הסיעה הקיצונית – Kodoha = סיעת הדרך הקיסרית. בראשה עמדו גנרלים קיצוניים, הם היו יותר אידיאליסטיים ופחות מקורבים לממסד. קבוצה זו מנסה לשלב ערכים סמוראיים כפי שהם תפסו אותם עם סוג של פשיזם מודרני. הם נגד הקפיטליזם, נגד הדמוקרטיה, הבסיס נמצא בחיי הכפר היפניים הישנים והטובים. יש לחזור למקורות ולעשות מהפכה, רסטורציה של שואה. הבסיס של הקבוצה הזאת הוא בסיס אידיאולוגי מאוד חזק שאומר כי יש לשנות את יפן. הם תמכו באימפריאליזם שהתמקד בעוצמה צפונה – להשתלט כמה שיותר על מנצ'וריה ועל שטחים מבריה"מ, כמה שיותר לדחוק את הרוסים. המעניין הוא שקבוצה זו הייתה מאוד אידיאליסטית וקיצונית, הרעיון היה להקים במנצ'וריה את המדינה היפנית האמיתית, מעין אידיאל כזה. התפיסה הייתה שיחד עם קוריאה ויפן מנצ'וריה תהיה חלק מהלב הפועם היפני וניתן יהיה לנצל אותה גם לכלכלה היפנית. אנו רואים שמבחינה רבה, הלכה למעשה, האימפריאליזם לא עובד מבחינה כלכלית, הכלכלה היא כלכלה חקלאית ענייה ומדובר היה בעצם בחלום אוטופי.
2. Toseiha = חוג השליטה. בראשה עמד Ojo Hideki, הגנרל המפורסם ביותר, היה ראש הממשלה ושר הצבא במשך מרבית מלחה"ע השנייה. בניגוד לחוג הקיסרי, סיעת השליטה טענה שאין צורך במהפכה פנימית אלא באימפריאליזם, צריך לשתף את הבירוקרטים והתעשיינים ביפן בתוך האימפריאליזם היפני ואין צורך בחזרה לחיי הכפר וברסטורציה של שואה. צריך להעמיק את האימפריאליזם היפני, לא להפסיק כאן, ראשית כדי להגדיל את השליטה של יפן בשטחים ולשמר את הישגיה ושנית צריך להסתכל על אזור אסיה בצורה גיאופוליטית רחבה יותר – יפן זקוקה לחומרי גלם כאשר מי שעלול למנוע זאת הן מעצמות המערב וזה מה שיקרה בסופו של דבר. מבחינת מנצ'וריה על פי חוג זה לא מספיק לכבוש את מנצ'וריה אלא יש לפלוש גם לשטחים מצפון סין וגם מדרום אסיה. ברור היה אבל שהמצב ידרדר למלחמה עם הרוסים ולקרבות וזה אכן מה שקרה.

בתוך מנצ'וריה פועל לו גנרל אלוף בשם Doohara Kenji. קצינים יפנים הרפתקנים מתחילים לארגן פשיטות בתוך שטחים סינים במנצ'וריה כאשר בראשם עומד האיש הזה. הוא נתפס כהרפתקן שיוזם תקריות, הענשות של האוכלוסייה המקומית וכו'. הוא ממשיך להתעלם מההוראות שנשלחות לו מטוקיו והוא שולח חיילים למבצעי ענישה או הגנה על סוחרים יפנים או מתיישבים יפניים במנצ'וריה. הוכח שלא רק הממשלה לא מצליחה לרסן את אנשי הצבא אלא גם הצבא לא מצליח לרסן את אנשיו.