בשנת 1873 המדינה מכריזה על גיוס חובה לכל הגברים לצבא מגיל 20 למשך 3 שנים ועוד 4 שנים מילואים. הגיוס עצמו לא היה כל כך פופולארי והייתה התנגדות אליו כמו לבתי הספר היפני, הזהות הייתה האנית או כפרית – מה לכפרי ולצבא? מי יטפל בשדה או בהוריו? הרעיון של להתגייס לצבא בשם הקהילה שלך זה קיים אבל בתקופה זו הקהילה הייתה הכפר או ההאן, לא המדינה. מדי שנה עלה שיעור המגויסים ובשנות מלחמת רוסיה יפן מדובר בצבא די גדול.
עם הזמן הצי הימי גדל כאשר הוא כולל באיכר חיילים מההאן של צסומה. הייתה הפרדה ארגונית בין צבא היבשה לבין הצי היפני וההפרדה הזאת תיצור הרבה בעיות בהמשך כי יהיה קשה למסגרת אחת לשלוט גם על צבא היבשה וגם על הצי, זה יגיע לידי ביטוי חמור ביותר במלחמות של שנות ה-30 כאשר גם צבא היבשה וגם בצי רצה להפעיל שרירים.
Kotetsu – הצי הימי.
בשנת 1873 ישנה חלוקה לשני משרדים שונים:
Rikugunsho – משרד הצבא
Kaigonsho – משרד הצי
שבועת חמשת הסעיפים, 7 באפריל 1868 – הקיסר מכריז על שבועת חמשת הסעיפים, זוהי הצהרה רשמית של הקיסר גם לגבי הפקידות וגם לגבי העם כולו שאומרת איזו מדינה הולכת לקום? יש ליידע את העם לגבי מה הולך לקרות עם המדינה, זוהי מעין חוקה בלתי פורמאלית. מדובר בשבועה מאוד מהפכנית:
- תוקם מועצת דיון ציבורית וכל החלטה תתקבל לאחר דיון יסודי – מדובר ביותר מ-250 שנה של משטר טוטאליטרי ופתאום יש שינוי כזה גדול.
- בני כל המעמדות יפעלו במשותף לקידום ענייני המדינה – זהו עירוב בין המעמדות.
- פקידי הרשות, אנשי הצבא ובני האם הפושט יוכלו למלא כל תפקיד וכך לא יהיו עוד אנשים בלתי מרוצים – אנו יודעים שמי שלא יהיה מרוצה הם הסמוראים.
- מנהגים פסולים של העבר יבוטלו וכל דבר יעשה על פי המקובל בעולם – אנו רואים פה גם שינויים תרבותיים.
- יפן תחפש דעת בעולם כולו כדי לחזק את השלטון הקיסרי – הפנים שוב פונות אל המערב.
זוהי שבועה מאוד מהפכנית וליברלית בקונטקסט של התקופה הזאת, זה היה שוק לכל מי ששמע על החוקה הזאת. מיד לאחר פרסום שבועת חמשת הסעיפים מפורסמות אזהרות – אמנם יש שינוי של המשטר ופתיחות אבל לא להגזים, עדיין יש לציית לחוק, יש לכבד בכירים ואין לפגוע בזרים. יש לקיים את האיסור על הנצרות ואין לעזוב את מקום המגורים.
אנו רואים שיש הפניית המבט מערבה וסטיית המבט מהתרבות הסינית ממנה יפן הייתה מושפעת כל כך.
לא כל השינויים היו מוצלחים, היוזמות היו יוזמות מלמעלה ולכן זה לא אומר שהציבור קיבל את כל מה שמנהיגים רצו שהוא יקבל, היו מלחמות ומרידות ועד 1877 לא היה בטוח שהרפורמות הללו יצלחו והשלטון ימשיך לשלוט. היה כעס גדול כלפי ההנהגה בהאנים השונים ולא היה ברור שהרפורמות יצליחו. האיכרים התנגדו לשלוח את בניהם לבי"ס ולצבא, השינוי בסדרי הקרקע לא תמיד התקבל בברכה בקרב הסמוראים והאיכרים, בנוסף הסמוראים התנגדו לגייס לצבא מכל שכבות האוכלוסייה.
בשנים הראשונות של הרסטורציה המחלוקות נשארו בתוך האוליגרכיה והם פרצו רק בשנות ה-80. האוליגרכיה המשיכה להתעקש והרפורמות הללו בנו את יפן כמדינה מודרנית חדשה.
כעת נעבור לנושא הבא…
הלימוד מהמערב – הבנייה של מיתוסים לאומיים:
בתקופת מייג'י היה קיים רצון עז ללמוד טכנולוגיות ורעיונות מהמערב, בעיקר מאירופה וארה"ב. היפנים התחילו בהדרגה לקבל את הנוכחות של הזרים, בהתחלה הם ראו זאת ככוח אך לאחר מכן הם ידעו להפיק תועלת מנוכחות הזרים. הם אפילו הזמינו ממיטב כספם זרים להתגורר ביפן. הצוהר הזה היה חשוב כי הוא הראה שיש דרך אלטרנטיבית לנהל את העולם, שונה מהדרך הסינית. הלימוד מהולנד הראה שיש אפשרות לנתח את תופעות הטבע בדרכים אחרות ולכך יש השלכות לא רק מדעיות אלא גם פוליטיות וחברתית, עלתה המחשבה שהסדר הקונפוציאני הישן הוא לא בהכרח הסדר הטוב. אפילו יושידה שוין, הסמוראי הרדיקלי שעמד בראש הסונו ג'וי הבין בעצמו שיש ללמוד את הטריקים של המערב, זהו לא לימוד אינטלקטואלי גרידא אלא לימוד מתוך הפקת תועלת.
