הוא נחשב למיליטריסט מאוד קיצוני. מדובר באנשים עם רקע חקלאי, הם הולכים לצבא לתקופות ארוכות אבל הם מקבלים מכתבים משפחותים על המצוקה בה הם חיים והם לא מסוגלים לעזור למשפחותיהם. הם רוצים ליצור משהו קיצוני כדי לשנות את יפן.
Araki Sadao – קצין בכיר.
היום נמשיך לדבר על האימפריאליזם היפני. הרקע לכך הוא המשבר הכלכלי העולמי שגורם לירידה חדה בייצור היפני וגורם למשבר בכל עולם ולא רק ביפן. התיעוש היפני היה מבוסס על ייצוא של טקסטיל ולכן המשבר ביפן הוא גדול יותר, המשבר הכלכלי מגדיל את קבוצת הבלתי מרוצים – התעשיינים, החקלאים (במיוחד אלו שהם לא בעלי אדמות, כ-70% מהאוכלוסייה החקלאית) ואנשי הצבא שדורשים יותר כסף שלא קיים, קבוצה נוספת היא הפוליטיקאים. בשנות ה-30 אנו רואים האשמות חדשות, יותר ויותר הגות לאומית ואפילו לאומנית שטוענת כי הדמוקרטיה אולי לא מתאימה ליפן, הבירוקרטיה והממשלה לא מצליחות להוציא את יפן מהמשבר. ההאשמה השנייה היא לגבי שחיתות – האמירה היא שכנראה הפוליטיקאים והזייבצו גונבים את המדינה.
האשמה שלישית היא שאנשי הצבא רוצים יותר כסף, ליפן יש אימפריה משלה, יש לה בסיסים ימיים וזה עולה הרבה מאוד כסף, בתקופה של משבר כלכלי מאוד קשה לתחזק את זה.
דיברנו על ההוגה הלאומן הגדול בתקופה זו – Kita Ikki, נולד באי סאדו, הוא לומד בעצמו והוא משלב הגות סוציאליסטית עם הגות לאומנית – יש לחזק את ה-Kokutai. הוא קורא לתקופה זו "הרסטורציה של שואה" (Showa Isshin), הוא מציע מהפכה פנימית בתוך יפן. מה שמעניין בהגות שלו הוא שיש לו יסודות אוניברסאליים מאוד חזקים, הוא לא קורא לשינוי רק ביפן אלא גם לשינוי בעולם כולו. הוא רוצה שיפן תהיה השוגון של העולם. הוא השפיע על המון אנשים, בשנת 1937 הוא מוצא להורג.
דיברנו על מספר קבוצות – בתקופה זו האווירה הכלכלית, הפוליטית, האידיאולוגית הייתה כר נוח להתפתחות של אגודות מרכזיות וגם די מסוכנות:
- Sakura kai – אגודת הסאקורה (עץ הדובדבן המייצג את היופי היפני והשורשים היפניים) – אגודה שהצטרפו אלי 100 אנשים בעיקרם קצינים מהדרגים הנמוכים. הם רצו לתפוס את השלטון והם זרקו רימונים על כמה בתים, הם נתפסו לפני שביצעו את זממם. הרבה אנשים התייחסו לאגודות הללו בסלחנות כי הם נתפסו כפטריוטים.
- Ketsumeida – אחוות הדת, צעירים רדיקלים שרצו לעשות מעשים דרסטיים כדי לשנות את המציאות הפוליטית ביפן אבל הם הבינו שהם קבוצה קטנה, אין להם צבא או נציגות ביפן ולכן הם חשבו שהדרך לכפות את דעתם הייתה על ידי רציחות של פוליטיקאים, אנשי זייבצו, ליברלים וכו' – הם רצו לרצוח אנשי מפתח והם עושים רשימה כזו. הם מצליחים לרצוח שני אנשים – המנהל הכללי של מיצויי, הזייבצו הגדול והחזק ביותר. הוא נרצח כי הזייבצו נתפס כחבורה של מושחתים. הם רוצחים גם את שר האוצר אבל הם נתפסים לפני שהם מצליחים לרצוח את כל האנשים ברשימה והם מובאים למשפט. מגלים כלפי קבוצה זו המון סימפתיה כי הם פועלים למען המדינה ואף אחד לא חושב על הנזקים ארוכי הטווח שהם גומרים להם.
May 15 Incident – תקרית ה-15 במאי 1932. מדובר ב-11 קצינים צעירים בני 20 שלחלק מהם היו קשרים קדומים לאחוות הדם ולסאקורה קיי והם מחליטים להתנקש פוליטית באדם שלדעתם הוא הבכיר ביותר, לא פחות מרוה"מ המפלגתי, Inoue ____. הוא דווקא מנסה לפייס את אנשי הצבא וללכת לקראתם אך זה לא עוזר לו, רעיון של הקושרים הוא לגרום לשינוי רדיקלי ביפן על ידי רצח רוה"מ ולא רק הוא אלא את כל אנשי המפתח בהנהגה. מה שהם עושים זה בעצם זועמים על מה שהם רואים כליברליות יותר של ההנהגה היפנית וגם על כך שיפן לא משתמשת בעוצמותיה בזירה היפנית. הם משתמשים במקדש יסוקוני (מקדש שינטואיסטי המוקדש לחללי מערכות יפן) והם מגיעים למקדש שינטואיסטי זה וקונים אך קמע למזל. הם יוצאים במוניות לעבר בית רוה"מ, הם מכניעים את השומרים ונכנסים לחדר רוה"מ. לאחר חילופי דברים קצרים הם יורים בו למוות. הם תוקפים גם את ביתו של שומר החותם במתקפת רימונים על משרדי בנק מיצובישי בטוקיו. הם מסגירים את עצמם לתחנת המשטרה. התקווה שלהם היא שהרצח יוביל לכך שאנשי הצבא הבכירים יתערבו ואולי אפילו יתפסו את השלטון, הם בטוחים בצדקת מעשיהם. הם נעצרים ונערכים להם משפטים – שלושה משפטים שונים – לאזרחים, לאנשי הצי ולאנשי הצבא. הם זוכים לאהדת הקהל וניתנת להם הזדמנות להטיף את הרעיונות שלהם.
אנו רואים מהפכנות לאומית מאוד חזקה ברעיונות שלהם, הם זוכים לאהדה גדולה וברחבי יפן מתארגנות עצומות והפגנות תמיכה בהם. הטענה היא כי הם לא עושים זאת בשבילם אלא בשביל העם, הם פטריוטים. הם לא הוצאו להורג.
