אופיו ומעמדו של ישוע כבעל סמכות:
בפתיחת האוונגליון של מרקוס, מסופר על כך שישוע לימד את תלמידיו "כבעל סמכות", הן בדרך בה לימד בבית הכנסת והן בגירוש הרוחות הרעות מאנשים שריפא בסמכות. שלא כמו מורים אחרים (כמו סופרים אחרים) נאמר כי ישוע לימד כבעל סמכות. ניתן להרגיש בעת קריאת האוונגליונים כי יש הבדל בינם לבין ספרות יהודית קדומה מתקופה זו. בספרות היהודית הקדומה, יש מעט מקרים בהם אדם אומר "אני אומר לכם, אני.." ושימוש בגוף ראשון כפי שמתואר בברית החדשה.
מלכות האלוהים:
על פי מרקוס א', לאחר מות יוחנן המטביל ישוע מהלך בגליל וקורא לחזרה בתשובה "מלאה העת וקרבה מלכות אלוהים".
אסכטולוגיה (eschatology) = תורת אחרית הימים
אפוקליפסה (apocalypse) = התגלות
כך בבשורות אנו רואים בשורות אפוקליפטיות. כך לדוגמא במרקוס י"ג: "לא תישאר אבן על אבן אשר לא תופל ארצה… גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ותהיינה רעידות אדמה במקומות רבים ויהיה רעב. אלה ראשית הצרות". החוקרים מעריכים כי הבשורה של מרקוס היא הקדומה ביותר ונכתבה בשנת 70 לערך-תקופת חורבן בית המקדש.
השליחות אל הגויים
בבשורה על פי מתי ישוע מנחה את שליחיו לא ללכת אלא אל הגויים כי אם לבית ישראל. בסוף הבשורה, לאחר תחיית ישוע מתואר כי ישוע שולח את שליחיו לבשר את הבשורה לגויים כי ניתנה לו הסמכות על כל הארץ. כאן יש סתירה בין בקשותיו. בכל הבשורות ניתן לראות את היחס המשתנה לגבי השליחות. ראשית השליחות כוונה לעם ישראל ועם הזמן עברה לשליחות לגויים.
בבשורה על פי מרקוס י"ג, נאמר לשליחים כי לפני מותו הם צריכים לבשר את הבשורה לגויים. חוקרים רבים מייחסים פסוקים מסויימים לפסוקים שהוסיפו אותם בהתאם למצב ההיסטורי המשתנה של הנצרות הקדומה וטוענים כי למעשה פסוקים אלה לא נכללו בנצרות הקדומה.
הקבר הריק
באוונגליון על פי מרקוס, הוא מסתיים עם גילוי קברו הריק של ישוע וכיצד הנשים שבאו אל קברו ברחו מפחד. דבר זה מעיד כי סיפור התחייה עדיין היה בהתהוותו בשנים הראשונות לנצרות.
ציפייה..אכזבה.. אמונה-תחיית ישוע
בבשורה על פי לוקאס מתוארת האשמה ברורה של שניים מתלמידיו של ישוע על מותו של ישוע-הכוהנים הגדולים אשמים. תלמידיו שלי ישוע קיוו כי הוא המשיח "ואנחנו קיווינו כי הוא זה אשר עתיד לגאול את ישראל", כלומר הייתה ציפייה כי ישוע יגאל את עם ישראל בימי חייו.
ציפייה מחודשת
במעשי השליחים מתואר כי תיאופילוס כתב את קורות ישוע-מה עשה ומה לימד. מתוארת כאן שאלת התלמידים את ישוע-האם אחרי תחייתך, "תשיב את המלכות לישראל?". ישוע משיב להם כי אין להם הזכות לדעת.
24/11/14
ציפייה ושליחות מחודשת
ספר מעשי השליחים נפתח בכך כי ישוע אומר לתלמידיו שלא לעזוב את ירושלים עד אשר יטבלו ברוח הקודש. תלמידיו של ישוע שואלים אותו "אדוננו האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?". ישוע משיב להם שהם לא זכאים לדעת מתי תגיע הגאולה וכי בינתיים עליהם להפיץ את הבשורה בירושלים, יהודה ושומרון ועד קצה הארץ. קצה הארץ משמעו גבולות הארץ. יש פה משמעות נוספתשעשויה להתפרש כגבולות העולם (ends of the earth). נראה כי המחבר ניסח זאת בדרך המשתמעת לשני פנים על מנת שהקורא יפרש זאת.
שאול מטרסוס/פאולוס השליח
שאול הוא יהודי מהתפוצות (מאסיה הקטנה-טורקיה של היום). היה חלק מהיהדות ההלניסטית, כלומר יהודים שדיברו יוונית והיו מחוברים ומשולבים בתרבות היוונית. את שאול הכרנו לפני מעשי השליחים כאחד היהודים שרדפו את המאמינים בישוע. בפרק ט' מתארים את שאול ההולך אל הכוהנים ומבקש מהם אישור לאסור את מאמיני ישוע בדמשק, הן גברים והן נשים והבאתם לדין בירושלים. בדרכו לדמשק, מתוארת התגלות של ישוע בפני שאול "שאול שאול למה תרדפני?". ישוע מצווה עליו בהתגלות ללכת לדמשק ושם יאמר לו מה לעשות. בתום ההתגלות הוא מתעוור ומלווים אותו לדמשק.
ספר מעשי השליחים נכתב בסביבות שנת 100 לספירה (דור אחרי חורבן הבית), בעוד מעריכים כי פאולוס פעל בשליחותו בין שנת 48 לשנת 63, בהן גם כתב את האגרות. אנו לא יודעים מה היה בין השנים עד שנת 50, חוקרים מאמינים כי חווה תקופת התבודדות והחוקרים מתלבטים כיצד לשחזר תקופה זו.
על פי ספר מעשי השליחים פאולוס פונה ראשית ליהודים בתפוצות ואחר כך פונה בשליחותו גם לגויים. מבחינתינו, כלל מכתביו של פאולוס ממוענים לנוכרים. אין אף איגרת שכתב פאולוס אל היהודים, אלא אל הנוכרים בלבד. הוא מנסה להשפיע על קהילות הנוכרים, לעצב אותם ולעזור להם לשמור על האמונה.
האיגרת הראשונהמופנה את התסלוניקים (בסלוניקיה-יוון). מקובל כי נכנסה בשנת 48. באגרת זו הוא כותב אל קהל נוכרי ומתוך מעמד קיומי מסוים, לא רק עמדה אישית. פאולוס כותב אל הקהילה לאחר שהיה בה והביא את האנשים לאמונה בישוע. הוא שכנע את המאמינים בביאתו השנייה של ישוע. עם הזמן אנשים מתו כדרך הטבע ואילו באיגרת שאול מבטיח כי תהיה תחיית המתים עם בואו של ישוע, ישוע אכן יבוא (גם אם ייקח זמן והדבר מתעכב) וראשית ידאג למתים ויקים אותם לתחיה.
הנחת העבודה הבסיסית של פאולוס היא כי ישוע עתיד להופיע בשנית בקרוב מאוד.
אולם, מי הוא פאולוס אשר לוקח אחריות על הגויים? כיצד הוא מציג את עצמו? חשוב לזכור כי ישוע מעולם לא פגש את ישוע כי אם רק שמע אותו.
