אנו מתחילים לראות רדיפה לצד הקיסר דקיוס היוצאת מרומה. ישנן מספר תופעות באותה התקופה:
- "מועדים" (lapsi): אנשים שלא הצליחו להיות מרטירים
- "מוסרים" (traditores): אנשים המוסרים גם את השמות של מאמינים וגם את ספרי הנצרות לרומיים.
- קיפריאנוס, בישוף קרתאגו: האיש אשר מנסה לחזק את הקהילה באותה תקופה
כ-50 שנה מאוחר יותר מתרחשת שוב רדיפה גדולה מאוד הזכורה "כרדיפה הגדולה" (Great Persecution) בשנת 303-306. פה התפתחה קבוצת דונאטיזם (donatism): קבוצה בדלנית בתוך הנוצרים שראתה את עצמה כנאמנה וטהורה יותר.
| שנה | מספר הנוצרים בקיסרות הרומית | אחוז מאוכלוסיית הקיסרות * |
| 40 | 1,000 | 0.0017 |
| 50 | 1,400 | 0.0023 |
| 100 | 7,530 | 0.0126 |
| 150 | 40,496 | 0.07 |
| 200 | 217,795 | 0.36 |
| 250 | 1,171,356 | 1.90 |
| 300 | 6,299,832 | 10.5 |
| 350 | 33,882,008 | 56.5 |
על פי המודל של סטארק, בשנת 40 הנצרות התחילה כ-1,000 מאמינים באימפריה הרומית (כ-0.0017% מאוכלוסיית הקיסרות). בשנת 300 (לפני הרדיפה הגדולה) בעולם הרומי ישנם יותר משישה מיליון (כ-10% מהאימפריה הרומית). סטארק מסביר את הגדילה בכך שככל שרדפו את הנוצרים יותר, כך אוכלוסייתם גדלה. הסבר "מסורתי יותר" לגדילה המאסיבית הזו היא שהנצרות הציגה אלטרנטיבה עם ישועה בסופה לעומת ה"עולם הרומי הקר והמנוכר". ליהדות היה הרבה יותר קשה להיכנס בשל המצוות והאיסורים. הנצרות הייתה פתוחה לכולם וקלה לכולם. אנו רואים כי הנצרות מתפשטת מחוץ למזרח התיכון אל אירופה ושאר העולם.
כשנה אחרי סוף משטרו של דיוקליאנוס הקיסר "הרודף" מצבם של הנוצרים משתנה עם הגעתו של קונסטנטינוס ה-1. בפסל לזכרו עיניו מביטות מעלה והוא נתפס "כאדם המסתכל למעלה". קונסטנטינוס הוא חייל מבית רומי. בשנת 306 הוא הופך לקיסר בחלק המזרחי של האימפרייה, כאשר הוא ממשיך ללחום על הכתרתו בצד המערבי. בשנת 312 מתרחש הקרב על גשר מולוויוס בו מתרחש הקרב בינו לבין אויבו.
ישנה אמונה כי בערב הקרב הוא חווה את חזיון ה-Chi Rho("בסימן זה תנצח"). ככל הנראה סימן זה מזוהה כצלב מאין שילוב של האותיות X ו-P, שמזכיר צלב. הוא מפרש זאת כהתערבות של האל הנוצרי אשר עזר לו לנצח בקרב:
קונסטנטינוס מבין ששישה מיליון מאמינים נוצרים הם כוח שניתן לרתום לטובתו, ומאותו רגע הוא מכריז על עצמו כבין היתר מאמין באל הנוצרים. יחד עם אמונתו באל הנוצרים הוא עדין מאמין באלים הרומיים הנוספים. במשך הזמן יעדיף את הנצרות על דתות אחרות.
כשנה לאחר הקרב, הוא מוציא את "הכרזת מילאנו" (313) האומרת כי "חשבנו לנכון ויאה להכריז על רצוננו שאין למנוע מאף אדם סובלנות מלאה, בין אם הוא נאמן לפולחן הנוצרים או לכל דת אשר מתאימה לו.. יתר על כן, באשר למעמדם החוקי של הנוצרים, חשבנו לנכון להורות… כי המקומות אשר בהם היו רגילים להתקהל…" הוא בעצם הופך את האמונה בנצרות לחוקית ולגיטימית!
בשנת 325, קונסטנטינוס מכנס ועידה כנסייתית: "ועידת ניקאה" (Council of Nicaea). לאחר מכן היא תוכר כוועידה העולמית הראשונה של בישופים (318)-"הועידה האקומנית ה-1". וועידה זו היא הוועידה הפומבית הראשונה של הנוצרים. עד שנת 324 קונסטנטינוס חולק את האימפריה עם קיסר על החלק המזרחי. בשנת 324 מתרחשים קרבות גדולים בהם הוא הורג את יריבו ומאחד את האימפרייה תחת קיסר אחד. בוועידת ניקאה, הקיסר מאחד את המאמינים לקהילה אחת כשם שהרומיים מאוחדים תחת קיסר אחד.
קונסטנטינוס "תומך" בנצרות גם על ידי בנייה קונסטנטינית ב"ארץ הקודש" (כנסיית הקבר הקדוש) וברומא. כמו כן, הוא מייסד עיר חדשה "קונסטנטינופוליס" (330-1453( שהיא בעצם בירה שניה לאימפריה הרומית. עיר זו הייתה ידועה קודם לכן בשם ביזאנטיון.
עוד הוא שם דגש על יחסי ציבור. יש לו בישוף נוצרי המשמש כהיסטוריון חצר: איסביוס מקיסריה (260-340). איסביוס הופך להיות איש סודו של הקיסר. הוא מתחיל לכתוב את "תולדות הכנסייה", "חיי קונסטנטינוס" (Vita Constantini) שהיא בעצם ביוגרפיה נוצרית של הקיסר הרומי, קיסר רומי נוצרי בפרט.
הוא נטבל רק בסוף חייו, על מנת לכפר על חטאיו עד כה (טרם מצאו "פתרון" לכפרה על חטאים במהלך החיים). בכל יום הוא חוטא ועל כן מחכה עם ההטבלה עד לסוף ימיו.
איסביוס מתאר מצב הנקרא "קיסרו-אפיפיוריות" "..הוא מביט מעלה וקובע את ממשלתו הארצית לפי הדגם של המקור האלוהי והוא מתחזק בהתאמת שלטונו למלכות האלוהים…" (336). הוא בעצם אומר כי קונסטנטיניוס פעול בהתאם לרצון האל.
על כן, מעריכים כי באמצע המאה ה-4 בעקבות יחסיו של קונסטנטינוס ובניו שהמשיכו באותה גישה ישנה קפיצה גדולה בגידול המאמינים הנוצרים משישה מיליון לכמעט 34 מיליון מאמינים (כ-56% מהאוכלוסייה הרומית).
