עם מותו של הקיסר מייג'י יורש העצר, Taisho, עולה לכס הקיסרות, הוא היה בנו של הקיסר מייג'י מאחת מפילגשיו. היה מדובר באדם חולני וחלש שסבל מסיבוכים של דלקת קרום המוח בה לקה בילדותו. הוא כיהן כקיסר עד יום מותו אך הוא גרם למבוכה רבה, לא הזמינו אותו לטקסים רשמיים מפני שהוא לא היה מסוגל לתפקד. הוא מכהן כקיסר אך בנו הוא זה שמתפקד במקומו בציבור. בעיקרון זה לא משנה אם הקיסר מתפקד או לא כי הוא לא מחליט החלטות, יש לו חשיבות לאומית מהדרגה הראשונה אבל הוא לא יוזם, מנהיג או כופה את דעתו. הוא משמש סמל לכל ההחלטות המתקבלות. מבחינה היסטורית פורמאלית תקופת טאישו נמשכת מ-1912-1926, עד למותו של הקיסר. אמנם כאשר אנו מדברים על הדמוקרטיה של טאישו מדובר בתקופה היסטוריוגרפית, זו תקופה שנמשכת מעבר למותו של הקיסר. הדמוקרטיה של טאישו נמשכת מ-1905-1931.
1905- מהומות Hidiya (מחאה על ההסכם עם רוסיה שלא משלמת ליפן פיצויים, ההמונים פוגעים במשרדי ממשלה ובתחנות משטרה).
1931 – הפלישה למנצ'וריה.
המושג הזה של הדמוקרטיה של טאישו לא היה קיים בזמנה. לאחר הסתכלות היסטורית על התקופה ניתן לראות תהליך של דמוקרטיזציה. לא מדובר בדמוקרטיה ליברלית אנגלו-סקסית עם שמירה על זכויות הפרט, ממשלה הנבחרת רק מקרב הפרלמנט וכו', אבל כן מדובר במספר ביטויים דמוקרטיים חשובים:
- התחזקות הבית התחתון של הפרלמנט והקמה של ממשלות על בסיס מפלגתי – הבית התחתון מתחזק עד כדי כך שחלק מראשי הממשלה נבחרים מתוכו.
- כניסה של שכבות חברתיות חדשות לתהליך הפוליטי – לא רק הבוחרים שמשלמים מס גבוה אלא גם קבוצות חברתיות חדשות כולל נשים או המעמד הבינוני בערים.
- הרחבת גבולות חופש הביטוי וההתארגנות – כולל הופעת שמאל קומוניסטי ואנארכיסטי המדוכא על ידי השלטונות.
- תפוצה גדולה של המילה הכתובה – כולל עיתונים, ספרים, תרגומים וכו'.
- פריחה תרבותית-מודרנית – עם דגש חזק על מרידה במוסכמות.
Rikken Seiukai Party – מפלגת ידידי הממשלה החוקתית. הרעיון הוא שמפלגה זו תתחרה בבחירות, המפלגה מוקמת בשנת 1900 על ידי Ho Hirobumi. המפלגה הזאת הופכת לחזקה ביותר כאשר חשוב לזכור שמפלגה זו הוקמה על ידי האדם הפוליטי החשוב ביותר ביפן, מבין האוליגרכים. זוהי מפלגה שמרנית.
בראשית הדרך ממשלות הן ממשלות על פרלמנטריות (לא נבחרים מהפרלמנט).
בשיעור שעבר דיברנו על אסון הטבע הגדול שהתקיים ב-1 לספטמבר 1923 בו נהרגו כ-200,000 אזרחים יפנים. לכך היה מחיר כלכלי כאשר הבירה הפיננסית של יפן מתמוטטת. התוצר הלאומי גולמי יורד בצורה משמעותית.
דיברנו על עוד שני משברים פיננסים שנגרמו בגלל התמוטטות הבנקים:
- בשנת 1927, Bank of Taiwan – בתוך שנה כמחצית מהבנקים היפנים נעלמים (מתמוטטים או מתמזגים עם בנקים אחרים), זה אומר שיש פחות השקעות.
- המשבר העולמי שהחל בעקבות המתמוטטות הבורסה בניו יורק וגרר אחריו נזק בסדר גודל עולמי כאשר יפן הייתה אחת המדינות שנפגעו קשות ממשבר זה בגלל מכסי המגן אשר כפו על יפן. זה פגע לא רק בתעשייה היפנית אלא גם בחקלאים שסיפקו חלק מהתשומות לתעשיית הטקסטיל.
דיברנו על דמוקרטית טאישו – חשוב מאוד להבדיל בין התקופה ההיסטורית הפורמאלית לבין התקופה של הדמוקרטיה באמת. התקופה הפורמאלית היא מלידת הקיסר ועד מותו. התקופה ההיסטוריוגרפית היא יותר חשובה כאשר המושג "דמוקרטית טאישו" הוא מושג שבא מאוחר יותר. אנו יודעים שהקיסר טאישו עצמו לא הוצא אפילו לציבור לאור מחלה שהייתה לו שגרמה לו להביך את יפן, במקומו תפקד בנו.
התקופה ההיסטוריוגרפית מסתיימת בפלישה למנצ'וריה, היא מתקיימת משנת 1904 עד 1931.
ביטויי הדמוקרטיה:
הבית התחתון של הפרלמנט מתחזק, יש כניסה של שכבות חדשות לתהליך הפוליטי,הרחבת תנועות פוליטיות חדשות כמו קומוניזם וסוציאליזם ופריחה מודרנית תרבותית חדשה עם דגש על פולחן נעורים ומרידה במוסכמות.
שנת 1900 – אז מחליט האיש הפוליטי החשוב ביפן, Hirobumi, להקים מפלגה. זה היה חריג וחבריו השמרנים התנגדו לכך מכיוון שלדעתם יש מקום למפלגות בדמוקרטיה היפנית החדשה אבל מפלגות ברמה של מועדון שיח ולא ברמה של שליטה במדינה. התפיסה הייתה שמי שמכהן במפלגות לא מבין באמת בתהליכים פוליטיים. Hirobumi לא מקשיב לחבריו ומקים מפלגה בשם Rikken Seiukai Party. בבחירות שהתקיימו מפלגה זו מקבלת המון קולות, גם אלו שהתנגדו למפלגות נאלצו להתפשר למפלגה זו כי הם הבינו את כוחה. לכן אנו מוצאים שלמרות שממשלות הן על פרלמנטאריות עדין ממנים לפעמים שרים מהמפלגה לראשות הממשלה.